שאלה:
א) מהו הלשון לאשתאבא "בגופא דמלכא", והא אין לומר על הקב"ה שיש לו גוף ומשיגי הגוף.
ב) האם לאשתאבא הוא דביקות או התכללות? האם זהו הדרגה העליונה או שיש יותר מדרגות מכך לשאוף?
תשובה:
פשטות לשון הזוה"ק (בראשית, ריז, ע"ב) קאי על רוח, שמתחבר עם מידת מלכות, הנקראת גוף המלך.
אולם יעויין בתורה אור (נח) וז"ל, לדבקה בו ית', ליכלל בבחינת מהותו ועצמותו ית', ונקרא בזוה"ק לאשתאבא בגופא דמלכא, וכו', כמשל החובק את האדם מחמת אהבת פנימיותו שהוא חכם ביותר וכדומה, רק שאינו יכול לתפוס אותו כי אם ע"י הגוף ואבריו, עיי"ש. ועיי"ש עוד בפרשת בשלח, ויתרו. והיינו התכללות ע"י לבוש, ודו"ק היטב.
וכתב עוד בליקוטי תורה (ויקרא) וז"ל, לאשתאבא בגופא דמלכא, שהוא עשר ספירות דז"א, הרי מתאחדים ג"כ בהקו מאור א"ס שבז"א, עיי"ש. אולם זהו ע"י הלבשה, ע"י ז"א. ועיי"ש (תזריע) וז"ל, לאשתאבא בגופא דמלכא, בבחינת ביטול בעצמות אור א"ס ב"ה. ובפרשת בהר כתב, וז"ל, להיות נבלע בגופא דמלכא ממש.
אולם בפרשת במדבר כתב לא רק לגבי מדרגת מצוות, אלא אף לתורה, כמ"ש וז"ל, כשהאדם דבוק בתורה הרי זה נקרא קרבת ה' ממש ויחוד אא"ס ב"ה בנפשו ממש, והנה יחוד זה הוא יחוד נפלא ועצום שאין כמוהו בגשמיות, ולכן נקרא לאשתאבא בגופא דמלכא ממש, עיי"ש.
ובפרשת ראה כתב, שהוא להתכלל בע"ס דאצילות ממש שבתוכן אורות המקיפין בחינת סוכ"ע, והרי הוא יחוד אור א"ס ב"ה גם נשמת האדם שבגוף כשיקום בתחיית המתים.
ובשיר השירים (לב, ב) כתב, שהוא רק בישראל. אולם עיין בפרשת ראה שם.
קטגוריות
