שאלה:
לכבוד הרה"ג רבי איתמר שוורץ שליט"א.
שוב לאחר דרישת שלו' ואמת, רצוני שוב להודות לכת"ר רבות על הקדשת זמן לענות על כל שאלה בכובד ראש, הדברים הם לתועלת מרובה.
רצוני לשאול כמה שאלות:
א. תורתן של תינוקות של בית רבן שהיא חביבה עד מאוד, מכיוון שאין להם דעת ופטורים ממצוות, מה שמחה זאת עושה.
ב. בתפילה שכל חלק מהתפילה מכוון כנגד עולמות אבי"ע, מה הכוונה, האם שאנחנו נמצאים ממש בעולם ההוא אז, או כוונה אחרת, ומהי ההכנה להתחבר לדברים כראוי.
ג. הרמח"ל חיבר כמה ספרים של צורה של לימוד, כגון ספר ההגיון ועוד, עפ"י סברות ישרות והגיון. האם נכון ללמוד הגמרא וסוגיותיה עפ"י דבריו, הרי לא מצינו בעולם הישיבות שמקובל ללמוד בצורה זו, ואם באמת הדבר הנכון הוא ללמוד לפי דרכו, איך יש לגשת למהלך.
ד. וכן ספרי הכללים, כמו מבוא התלמוד ויבין שמועה, הרי לא מצינו בעולם הישיבות התייחסות לספרים אלו, ולכאורה הם אבן יסוד לפני תחילת לימוד הגמרא, ואת"ל דע"י הלימוד עצמו לאט לאט הכללים נלמדים, פוק חזי דאפילו מי שלמד שנים רבות אם פותח ספרים אלו רוב הכללים חדשים אצלו.
ה. אני בן אדם מאוד של "כלל", אוהב לעזור וחושב על אחרים, ובפרט בנושא רחוקים אני לוקח הדברים יותר ללב, איני יכול לשקוט כשעולה על ליבי שבזמן שאני לומד תורה ומתקרב לקב"ה, יש יהודים שרק מתרחקים ולא זכו לטעום את האמת, ובאמת באופן לא מכוון לאט לאט הפכתי להיות חצי אחראי על ענף ארגון קירוב רחוקים, וב"ה יצא מזה פירות, אמנם גם פה אני מדאי ממקד מחשבתי על הילדים שאינם בחינוך מספיק תורני, ולא על הילדים שכן הצלחנו בס"ד כבר להעביר, פשוט אני לא מצליח לחשוב שהצלחנו כל זמן שיש עוד ילדים ובחורים שעדיין נמצאים במקומות גרועים מבחינה דתית, וזה אוכל לי את הלב, ובפרט שאני מאוד רגיש לנושא הזה כנ"ל, ועוד שה' מזמן לי מידי פעם גם סיפורים יוצאי דופן, כגון לאחרונה אחותי סיפרה לי שכומר התארס עם יהודיה רח"ל (בארץ), ואני החרדי היחיד שעכשיו יודע את הסיפור, ואז בס"ד נזכרתי בגר צדק שהיה כומר לשעבר שינסה לשכנע אותה, וזה לא הלך, וכל זה לקח לי המון המון כוח, וחשבתי על זה הרבה, והכניס אותי לעצבות, ופוגע קצת בתפקוד הבית (יש לי ב"ה כבר כמה ילדים), אמנם חשבתי שאין זו סיבה שלא להתייחס, יש כאן הצלת נפשות.
מה הדרך הנכונה, האם לפרוש מכל זה עד שאני אבנה את נפשי ביתר חוזק, או שבינתיים נפשות יכולות להפסיד מזה ואסור לי להפסיק, ואם כך, מה הדרך להתמודד עם רגשות אלו.
ו. אני בן אדם מאוד שאפתני עם הרבה רצונו, וב"ה כולם רק בצד הקדושה, אני רוצה לדעת גם כל הש"ס, גם כל השו"ע, גם להיות שוחט, מוהל, וכו', ירא שמים גדול, וגם בנפש, וגם בקבלה, בקיצור רוצה להיות מושלם בכל דבר, וכן כשאני מתחיל סוגיא בעיון אני לוקח אותה מיד מאוד מאוד שורשי, לדוגמא בסוגיא שאנחנו לומדים עכשיו, ישר אני פותח כל המקומות שיש בזה קשר, הרי המושג הנלמד אינו מתחיל מהסוגיא שלנו, ולכן אני פותח ומוצא לפחות י"ט דינים שתלויים ג"כ בהגדרות אלו, וכל זה לוקח לי המון כוח וזמן, ומאוד קשה לי להתרכז, ובסוף איני מוצא את עצמי מרוב סיבוך ומאבד חשק, אבל מצד שני כך המחשבה שלי עובדת, כל זמן שאני לא הבנתי לעומק באופן ברור אני מרגיש שלא הבנתי, ומאוד קשה לי בכלל זה להתקדם. גם עוד שכל הסוגיות שלמדתי עד היום אני מרגיש פספוס שלא יצא מזה משהו, והכל בכתב יד, וכן לא הכל יצא ברור עד הסוף, ולכך כשהתחלנו נושא חדש לקחתי על עצמי לכתוב ספר, וכך אני עושה, וגם כשאני לומד אני מתעניין בכל היקף הסוגיא דהיינו כל הפרד"ס של הסוגיא מעניין אותי, בקיצור אין כמעט גבול בחשקי לדעת את התורה, ואני לא רואה את עצמי אחרת, רק שאני צריך לדעת איך לעשות את זה נכון...
תודה רבה.
תשובה:
א. אמרו (שבת, קיט, ע"ב) אל תגעו במשיחי – אלו תינוקות של בית רבן. ונקראים משיחי, מלשון משיח, מסיח לפי תומו. וזו מעלתן של אלו שמשיחים בדברי תורה לפי תומן, בבחינת איש תם יושב אהלים.
ועוד אמרו שם, אר"ל משום ר' יהודה נשיאה, אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, א"ל רב פפא לאביי, דידי ודידך מאי, א"ך אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ולפ"ז מעלתם מדין הבל שאין בו חטא. ועיין משנת ר' אהרן (ח"ג, עמ' קד) שמדין מצות ת"ת הם פחותים מגדולים, אולם מדין קיום העולם גדולים יותר. ועיין זוה"ק (בא, לט, ע"א) ותאנא, אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו, שלא חטאו ממש, והבל אתעביד ברוחא ומיא, וכל מה שאתעביד בעלמא בהבל אתעביד, ורזא דהאי הבל של תינוקות אתעביד וקלא ואתפשט בעלמא, ואינון נטורי עלמא ונוטרי קרתא, עיי"ש. ועוד אמרו שם (ויקרא, יז, ע"ב) ורעי את גדותייך על משכנות הרועים – אלין אינון תינוקות של בית רבן דעלמא מתקיימת בגינהון ויהבין חילא לכנסת ישראל בגלותא.
ובתיקונין (תיקון ו, כא, ע"א) אמרו, או ביצים – אלין אינון תינוקות של בית רבן דבגינהון שריא שכינתא בישראל.
ובפרט בעיקבתא דמשיחא, עיקר ההארה על ידם (כנ"ל, בחינת משיח), כמ"ש בזוהר חדש (בראשית, יג, ע"א) לית דרא ההוא (בעקבתא דמשיחא) מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. ורמזו שעל ידי תינוקות אלו מבטלים הגזרות, כמ"ש בצרור המור (תרומה, ד"ה ואמר ועשית) ואמרו, ולשון רכה תשב"ר גר"ם, ר"ת תינוקות של בית רבן גזרות רעות מבטלים. והובא בשל"ה (שבועות, תורה אור, אות ק').
ויעויין בהנצי"ב (העמק דבר, תצוה, כח, מא) וז"ל, ומשחת אתם – כתב תרגום אונקלוס, ותרבי יתהון, שמשמעו גבהות הנפש. ומזה בפירוש דרשו חז"ל, אל תגעו במשיחי, אלו תינוקות של בית רבן, עכ"ל. ומשמע בדבריו שזה אינו רק מעלה ב"דיבור" עצמו, אלא מעלה ב"גברא" (עיין סוד ישרים, ח"א, שכתב שאף מעשה שלהם גדול ממעשה של גדול, עיי"ש), כי משיחי משמעותו גבהות הנפש. ומצד כך אינו רק תיקון קלקול, כנ"ל, אלא שורש לכל, בראשית של הכל. וכמ"ש בהון עשיר (הקדמה למשנה) וז"ל, בראשית משמעותו (ר"ת) תינוקות של בית רבן יעמידו אותו, עיי"ש. ועוד. בראשית אותיות ראש-בית, כמ"ש חז"ל. ועיין מהרש"א (חידושי אגדות, שבת, קיט, ע"ב) תינוקות של בית רבן – קראן בית רבן על שם דעיקר לימודן בבית ולא בחוץ, עיי"ש.
ומצד כך רבן של תינוקות של בית רבן הוא שר העולם, מטטרו"ן. עיין עמק המלך (שער ו, פרק עב). וקהלת יעקב (ערך גן עדן, אות ט). ועיין עוד שם (ערך תינוקות) סוד הדבר שאין בהם חטא. ושעת רצון (בתחילת פירושו על הזהר). ובאריז"ל, שער מאמרי רשב"י (בראשית, ד"ה עוד נראה לי). וטעמי המצות (בשלח, סוד עירובי מבואות וחצרות ותחומין. ואפיקי ים (ע"ז, ג, ע"ב) שהתינוקות בסוד מטטרו"ן וסנדלפו"ן, עיי"ש.
ובאמת השורש של תינוקות של בית רבן בתורה, הוא בארון, בכרובים, כמ"ש באפיקי ים (שם), עיי"ש. והוא השורש שהכרובים שיש להם פני תינוקות, כמ"ש בסוכה, הם למעלה מן הארון, למעלה מן הלוחות. ולכך עליהם עומד העולם. והבן מאוד מאוד.
ב. עשיה – מעשה. יצירה – מידות. בריאה – מוחין. אצילות – דבקות. ומי שזוכה דבק בכל מדרגה ועולה ממש בתפילתו. וכל העליות הם בפנימיות נפשו, במידותיו ובמחשבתו.
ג. על כל אחד ללמוד לפי שורשו. וכבר אמרו בשם החזו"א, שכל חכם שכתב צורת לימוד, הדבר מתאים לאלו שמשורש נשמתו.
ד. כנ"ל אות ג'. צורת הלימוד של הרמח"ל לא נתקבלה אצל רוב תופסי התורה. לעומת יסוד תורתו שנתקבלה הרבה.
ה-ו. הדבר דק ועדין. יש בורא שהוא כל יכול, ויש נברא מוגבל.
מצד הארת ניצוץ בורא בנברא, יש ניצוץ באדם שרוצה לעשות הכל, וזהו ב"רצוא" שבנפש, שרוצה לעשות הכל. אולם בשוב של הנפש, על האדם להכיר שהוא נברא, והוא גבולי. וזה עומק הענוה בנפש, שהאדם מכיר שהוא גבולי, ולא א"ס.
לאחר התיישבות זו, נצרך עוד בירור עמוק בנפש, שהאדם אינו אחראי על כל העולם שיבוא לתכליתו, אחריות על התוצאה, אלא אחראי "לעשות" לפי כוחו מה שהקב"ה רוצה ממנו, ולא אחראי על התוצאות. מבט זה מעמיד את הנפש שהיא דבקה לעשות רצון בוראה, ולא מחפשת תוצאה של שלמות.
יתר על כן, על האדם לברר את כוחותיו, בכמות ובאיכות, ולפי זה לברר את כמות הפעולה, ואת סוג הפעולה, במה ראוי להקדים לפי חלקו שלו, מלבד הבירור ההלכתי מה יש להקדים.
בלימוד יש לברר לפי כוחו, אולם מתוך הכרה שהתורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים, ולעולם אי אפשר להגיע אל סוף תכליתה, בכמות ובאיכות, כי עמוק עמוק מי ימצאנו. ולהגיע בכל ענין לבהירות לפי ערכו, מה ברור ומה לא.
עצם ההכרה שאנו עוסקים בחכמה אין סופית, מעמידה את האדם בענוה כמשה רע"ה, וגורמת לכך שהיחס ללימוד נעשה באופן נכון יותר. לימוד של השגת חלקי בתורה, ותן חלקנו בתורתך.
קטגוריות
