צער השכינה [#12993]

ה' תמוז התשפ"א

שאלה:

א) מהו צער השכינה?
ב) אם אני מרגיש הצער של אחרים האם זה נקרא צער השכינה?
ג) האם השכינה היא דבר נפרדת מהנשמות שלנו או שהשכינה היא חלק מהנשמות שלנו?
ד) כשאני מרגיש צער של הזולת האם אני צריך להרגיש הצער שיש להשכינה מזה ג”כ או שעצם השתתפות בהצרות של אסונות נקרא שאני משתתף עם צער השכינה?
ה) איך אשה יכולה להתחבר עם צער השכינה בחיי היום יום שלה?
ו) יש חבורה של נשים שנפגשים בכל שבוע לבכות ביחד על צרות הרבים כדי “להשתתף עם צער השכינה”, ובזה הזמן גם מתפללים, וחושבים מחשבות של אמונה ואין עוד מלבדו, וגם באותו זמן הם אוכלים בכוונות של קדושת אכילה, ומשוחחים בעניני עבודה וענינים גבוהים. ועושים כמה דברים שאני חושבת כמדרגות של צדיקים, אבל אני חושב שנשים אלה באמת הם בעלי מדרגה וצדקניות שראויים לעשות דברים אלו. אבל גם אני מסופק אם כל הנ”ל באמת נכון לנשים לעשות כיון שאין זה הדרך הנורמלי לנשים. האם החבורה הנ”ל עושים דבר נכונה או בלתי נכונה?
ז) האם ראוי לנשים ללמוד בספר טיב ירושלים אם הם מעוניים בדברים אלה?
ח) האם יש ספרים שראוי לנשים ללמוד בנושא צער השכינה?

תשובה:

א. צמצום יתר של גילוי הקב”ה בעולמו, צער מלשון ע-צר, צרות, צמצום. ויש צמצום ראוי, ויש צמצום רב יותר, וצמצום רב יותר הוא צער השכינה.

ב. כן! כי בכל צרתם לו צר, ושורש הצר התחתון של האדם, בצר העליון.

ג. היא השורש של הנשמות.

ד. גם וגם, צער בענף למטה באדם, וצער בשורש בשכינה. כי כל צמצום תחתון פועל צמצום בעליון, וכן להיפך.

ה. יש להחדיר ולגלות את הרצון לגילוי הקב”ה וכבוד בעולם, שזהו הרצון הפנימי של כל נשמה מישראל, וכאשר הרצון הזה בגילוי יש צער על כל חסרון בגילוי זה. וכפי ערך הרצון, כך ערך הצער.

ו. אם זה מדרגתם זה נכון! ונצרך לאזן זאת עם כל שאר חלקי הנפש, ועולם המעשה. ופעמים שאינו מאוזן ואזי פוגם בנפש האדם עצמו, בשלום בית, ובכל בני הבית, ועוד.

ז. לא.

ח. איני מכיר ספר מסודר בענין זה, אלא הדבר מפוזר בדברי רבותינו, וישנם ליקוטים, למשל בקינות לתשעה באב שיצאו בשנים האחרונות עם ליקוט מרבותינו בעניינים אלו.