שאלה:
לכבוד מו"ר שליט"א
תודה רבה על כל הבהירות הנפלאה, שהתחדדה לי יותר ויותר בענין "קיום חיות ולבוש" מהתשובה האחרונה של הרב בנושא.
א. האם סיכום הדברים הם כך:
ישנם ג' מדרגות כיצד האדם מזהה את עצם קיומו, את חיותו ואת לבושו.
המדרגה העליונה ביותר [שעליה דיבר האריז"ל, וזו היתה מדרגת אדם הראשון אילו זכה לאכול מעץ החיים וזו מדרגת עולם הבא]: קיום- יחידה. חיות- חיה. ואח"כ נשמה- גופו. רוחו- לבשו. נפשו- היכלו.
המדרגה היותר תחתונה, וזו היתה מדרגת אדם הראשון בשעת בחירתו: קיומו- נשמתו. רוחו- חיותו. נפשו- לבושו.
המדרגה התחתונה שאליה נפלנו ע"י האכילה מעץ הדעת: קיומו- רוחו. חיותו- נפש אלוקית. לבושו- נפש בהמית.
ובזה גופא יש נפילה עוד יותר גדולה- שהחיות נפלה ללבוש של נפש בהמית.
[ונמצא לפ"ז דבשעת בחירתו של אדה"ר, קיומו היה בבחינת נשמה, ובחירתו היתה האם לעלות לבחינת קיום של יחידה, או לבחינת קיום של רוח].
ב. בגדר ענין "חיות" האם נכון להגדיר שזה 'המשכת- קיום' של מדריגה עליונה למדרגה שמתחתיה. ואם זו ההגדרה הנכונה, יבוארו ג' המדרגות הנ"ל כך:
במדרגה העליונה ביותר: יחידה- הויה. חיה- המשכת ההויה למקום החלל.
במדרגה היותר תחתונה: ה"קיום" הוא ביחס לצורה, הנשמה זה עצם הקיום של הצורה. והחיות, זה כאשר יש המשכה של הצורה למקום הרוח- שהרוח בוחרת בצורה הזאת וגם היא רוצה את רצון בוראה שחקוק בצורת הנשמה.
במדרגה התחתונה- ה"קיום" זה הבחירה, שנמצאת ברוח. וכאשר כח הבוחר שבאדם הוא השולט על נפשו, זה המשכה של כח הבחירה למקום הטבע הפשוט, וזה בחינת חיות הנפש האלוקית.
ובנפילה הגמורה- נפשו היא השולטת- ומורה לרוח מה לבחור [שזו בחינת הנפש הבהמית], ואז שוב יש המשכה של הרוח לנפש- אולם לא באופן אמיתי. ולכן רשעים בחייהם קרויים מתים.
ג. האם באמת מה שכתבתי בסוף האות הקודמת, זה עיקר ההבדל בין הנפש הבהמית לאלוקית.
תודה רבה.
תשובה:
א. באדם הראשון, קיום – חיה. חיות – נשמה. לבוש – רוח ונפש. ובחירתו לעלות ליחידה או לרדת להיכן שירד.
ב. כן. חיים גימט' חלל. וזמש"כ, "חיה – המשכת ההויה למקום החלל". נשמה – "צורה שכלית". רוח – צורה ממשית, ששה צדדים. הבנוי מאורך רוחב ועומק.
ג. נפש אלוקית, נפש מלשון יתר, נפש בארמית יתר. ונתפס רצון לגלות את הקב"ה במקום נוסף, בחומר. לעומת נפש בהמית, תאוה, נפש רחבה, הרחבת האני.
קטגוריות
