שאלה:
רבינו היקר והחשוב עד בלי די שלום רב!
אנסה לקצר בשאלה ככל שאוכל אך אשתדל שתובן גם למי שאינו מונח בסוגיה:
בעניין השבירה ויציאת הנקודים מעיני א"ק, קיימא לן:
* שג"ר נשמרו וז"ת נשברו (בכללות).
* שתחילה יצא כתר ובתוכו שאר הספירות וכך יצאו אחת אחרי השניה כשכל התחתון כלול בעליון.
* שג"ר קיבלו אור האזן (בכללות) וז"ת לא.
בתחילת הקדמת רחובות הנהר, מביא הרש"ש את דברי מהרח"ו בכך שיצאו 5 נקודות בעובי ועל כך מסכים עמו הרש"ש, אמנם לשיטת מהרח"ו יצא נקודות 1 2 3 בבחינת נחנח"י דב"ן דאותה נקודה, ואילו נקודה 4 יצאה ו"ק בלבד ונקודה 5 יצאה מלכות בלבד. ואילו הרש"ש סובר שכל הנקודות יצאו בבחינת נרנח"י שלם כולל נקודות 4 ו5.
אמנם אביא דווקא ראיה לשיטת מהרח"ו מקושיה אחרת: בעת לומדי דרושי הנקודים, הרהרתי בכך שאינו אפשרי שז"ת לא קיבלו מאור האזן, מטעם שאור היוצא מהעניים עובר בשיבולת הזקן בין ג"ר ובין ז"ת, ומכיוון שעבר שם בוודאי "פגש" באור האזן. ותירצתי: שכל הט"ס היו "בלועים" בתוך הכתר, ממילא רק הוא קיבל את אור האזן ושאר הט"ס היו "מוסתרים" בו ובאמת לא פגשו את אור האזן.
אמנם כל זה הוא באורך, מה לגבי העובי? מסברה חשבתי שאם יצאו בנקודים כתר שבו בלוע ט"ס, ממילא נקודה 1 יהיה בלוע בתוכה נקודות 1 2 3 4 והלכך זו בדיוק כוונת מהרח"ו שנקודות 4 ו5 יצאו באותה צורה שיצאו באורך ואכן בדיוק יחסר אור האזן בנקודות 4 ו5 וממילא 4 יצא עם ו"ק בלבד ו5 תצא עם מלכות בלבד.
תשובה:
בחשבון יש צדק בדבריך. אולם ב"מהות", הביאור הוא כך: הרי ג"ר יצאו באופן של קווים, סגלתא, ו-ו"ק יצאו זה תחת זה, בחד סמכא. ולכך ג"ר במהותם ראוים לקבל אור האוזן, כי האוזן נמצאת בצדדים ימין ושמאל ובה מתגלה שורש לג' קווים, משא"כ ז"ת, שהם בחד סמכא, אין צורתם ומהותם ראויה לקבל מהות אור האוזן. ואף שעוברים דרכו אולם אינו נקלט כראוי אל תוכם!
קטגוריות
