שאלה:
ראיתי בגליון "ערב רב בארץ ישראל" שכתוב בתוה"ד: על זה אמרו רבותינו שהחזרה של הכנסת ישראל לארץ ישראל בחלקה, היא העמקה של הגלות. מה
העומק של העמקה הזו? העומק הוא שכיוון שהיה ניצוץ של גאולה כמו שאמר החפץ חיים ולא זכינו, אז
הגאולה הזו נפלה לעומק חדש של גלות. כלומר שעצם הניצוץ של הגאולה נופל למציאות של גלות. ע"כ.
אך בעניותי לא ידעתי על מי מרבותינו שאמר שהחזרה לארץ ישראל היא העמקה של הגלות. אלא אמרו כן על עצם קיומנו תחת שלטון של כופרים, אך האמת שלפי קורות העיתים, העליה לארץ ישראל, ושלטון הכופרים באר"י, לא היו מוכרחים להיות תלויים זה בזה. והיה יכול להתקיים עליית היהודים לאר"י תחת שלטון הגויים. וא"כ מדוע לא ניתן לומר, שהעליה לאר"י כולה ממהלך הגאולה, כהכנה לגאולה וקיבוץ גלויות שבו כולם יעבדו את השי"ת, ורק המסובב שנהיה דרך הרשעים [שהוא פרט צדדי מעצם העליה] זהו מעומק הגלות.
ובנוסח אחר, האם ניצוץ הגאולה ועומק הגלות מוכרחים להיות תלויים אחד בשני, ואם הכל היה נעשה על פי צדיקים ודעת תורה, לא היה יכול להתקיים ההכנה לגאולה?
תשובה:
זו דעת הרבי מסאטמר. אם כנסת ישראל היו במדרגה ראויה כן, אולם לצערנו רוב אנשי אירופה היהודים לא דקדקו בתורה ומצוות. וזו הייתה צורת העלייה על ידם, ולא רק השתא בשלטונם.
קטגוריות
