שאלה:
שלום להרב,
דרך ספרי הרב אני מרגיש שברוך ה' נפתח לי כוחי ללמוד בעיון, ונחשף בפני עולם חדש לגמרי של תורה.
עם זאת, הטבע שלי הוא להיות קצת רגיש. לפני שהתחלתי ללמוד בעיון הצלחתי לדבר עם מישהו ולבדוק איתם. עם זאת, עכשיו, כשהתחלתי ללמוד בעיון, אני מוצא את עצמי נהיה הרבה יותר רגיש ונפגע מאוד מהערות העמים. בנוסף, לפני שהתחלתי ללמוד בעיון הייתי אדם מצחיק מאוד ותמיד הייתה לי בדיחה טובה או שבג'נרל היה טוב מאוד לדבר עם אנשים. עכשיו אני מרגיש שאני לא מסוגל להמציא דברים לומר בשיחות מהירות והחברות שלי כתוצאה מכך אינן חזקות כמו פעם.
אמנם אני יודע שהשיחות שקיימתי עכשיו עם חברותיי אינן שיחות אמיתיות והן שטחיות מאוד מלאות בדיחות בעיקר (והלוואי שאמצא חברים חדשים), אך בשלב זה בחיי אי אפשר למצוא חברים חדשים ואני מוקף באנשים האלה בכל עת.
הבעיה הזו גורמת לי לחוסר איזון רב בנשמתי ובאותה עת שולחת אותי לדיכאון מכיוון שלמעשה זו המשאלה הגדולה ביותר שלי לחיות חיים פנימיים מלאים במשמעות ובתורה, אבל מצד שני זה גורם לי לדיכאון גדול שלא להיות מסוגל להתחבר לאנשים סביבי וכשאני מרגיש כך כלפי אנשים אחרים זה בדרך כלל שולח אותי לדיכאון.
האם הרב יכול בבקשה להסביר לי מה קורה בתוכי ואיך אוכל לחיות חיים פנימיים תוך שאני מחובר לחברים שלי שאינם חיים חיים פנימיים?
כמו כן, אם הרב יכול להסביר לי מדוע פתאום התחלתי להיות כה רגיש להערות של עמים אחרים וכיצד אוכל לשנות זאת?
תודה מעומק ליבי לרב על כל ההדרכה !!
תשובה:
ככל שנפתח לך בס"ד הלימוד בעיון, כן אתה נכנס לעולם פנימי יותר, שיש בו רצינות וכובד ראש, והוא היפך קלות הדעת, שמקלות זו נובעת צורת חיים של בדיחות לרוב וכד'.
תנסה לומר להם בתחילה דבר בדיחה אולם שיש בה עומק, שיש בה חשיבה, שיש בה מימד שנון, וזהו איזון בין העומק הפנימי לעולם של קלות של בדיחות. וזהו שלב ראשון בתהליך!
קטגוריות
