שאלה:
שלום לרב שליטא.
האם ישנה דרך או תפיסה נכונה לפיה לימוד מהיר והספקי, בקיאותי, עם תוכנית ויעד, תיעשה בצורה נכונה לפיה האדם נמצא בהווה, במה שעוסק, ולא בתפיסה שאיננו נוכח בנקודת ההווה אלא עסוק בריצה מתמדת של הספק? בפרט לנפשות שלימוד הבקיאות בצורה של "זרימה" שקיימת בבקיאות יותר מבעיון. אך עדיין החשש של החיצוני, המקופיא לא בקומת הבנת הנלמד אלא בקומת הנפש שאיננה נוחתת לתוך של הדברים בהם היא עוסקת אלא נשארת חוץ אליהם. כיצד ניתן למעשה ללמוד באופן הנל בצורה נכונה? כמובן שלצד זה יש גם לימוד עמוק עיוני בחלק מהיום, אך בשעת הבקיאות קיים הקושי הנל וברצוני לנסות ליישבו מהלי למחוק את קומת המיגמר, וה"זרימה" הנל שכמדומה שנצרכת לי אך בצורתה הקיימת מעלה קושי אחר כנל.
תודה רבה מעומק הלב
תשובה:
מלבד אופן החיבור של "זרימה", יש עוד אופן של חיבור שהאדם שש על כל ידיעה ולו הקטנה ביותר בתורה, ומתוך כך יש לו חיבור עצמי לבקיאות.
קטגוריות
