שאלה:
שלום לכבוד הרב היקר!
תחילה רציתי להודות לכם על כל האור הנפלא שאתם מורידים לעולם
השאלה שלי היא בעניין אדם שנפטר, ויש נוהגים שאומרים שהלימוד יהיה לע"נ אותו פלוני שנפטר, ויש נוהגים להתנות שהלימוד שנלמד כל השנה יהיה לע"נ פלוני שנפטר, ורציתי לברר בעניין זה כמה דברים:
1. האם הלומד עצמו מפסיד מזה, ואם כן מה מפסיד?
2. לגבי הנפטר מה הוא מרוויח מזה?
3. והאם הלומד מפסיד מזה, האם זה נכון שהאדם יאמר זאת למרות שמפסיד מזה, ואם זה נכון, אם אפשר להסביר למה זה נכון, שהרי הרבה בני אדם לא מוכנים להפסיד דברים גשמיים בשביל האחר, לדוגמא אם נאמר לאדם תמכור חלק גדול מהרכוש שלך לטובת הנפטר, ואם כך אז למה שהאדם ירצה להפסיד מחלקו הנצחי בעולם הבא? ובפרט עם הנפטר עצמו הוא לא קרוב משפחה.
4. אם אפשר לבאר איך מסתדרת המחלוקת לגבי הסכם יששכר וזבולון, בין הלומד לתומך, שיש דעה שאומרת שנר לאחד נר למאה, וכל אחד מקבל 100%, ויש דעת שאומרת שכל אחד מקבל 50%, שהרי שניהם אמת?
5. והאם גם בתמיכה שאדם מקבל מכולל, או מתומכים מסוימים ללא תנאי של הסכם יששכר וזבולון האם גם בזה שייכת אותה מחלוקת, ואם לא מה הביאור בזה?
6. לגבי תיקון הנפטרים של הרב פתיה, האם שייך לעשות זאת גם לאדם חי, ואם כן כמה זה יועיל לו?
7. לגבי אדם שבא לעולם הזה לתקן מגלגול קודם, מה מועיל לו ומה הוא מרוויח מזה, שהחלקים המתוקנים שלו נכנסו לגן עדן, הוא לא מרגיש מזה כלום בעולם הזה, ועוד האם יהיה לו מזה רווח לעולם הבא, או שהאדם נידון לפי חלקו בגלגול זה בלבד?
תשובה:
א. אינו מפסיד, אלא אם כן הקנה לו מעשה או לימוד זה.
ב. הארה, "כאילו" למד, מדרגת "כאילו".
ג. כנ"ל אות א'.
ד. מצד תפיסת "קנין" נעשו שותפים, ונחלקים חצי חצי. מצד תפיסה פנימית, זבולון נעשה כסא ומסייע לגילוי אור התורה, ועל ידי זה זוכה באור, כיוון שעל ידי שסייע נעשה הדבר, והוא היפך מסייע לדבר עבירה. ובשורש הדק, זהו אחדות מנורה – חכמה, ושלחן – לחם, שפע פרנסה.
ה. שם לכו"ע אינו נעשה שותף אלא מסייע.
ו. אפשר לעשות, אולם לומר לזיכוך נשמתו, ולא לעילוי, כן אמר רבי יוסף דיין זצ"ל.
ז. מקבל אור מחלקו מגן עדן, בבחינת "מזלא חזי". ובעולם העליון יחזרו ויתאחדו.
קטגוריות
