שאלות בעבודת ה’ [#13747]

ה' אב התשפ"א

שאלה:

לכבוד הרה”ג רבי איתמר שוורץ שליט”א
ראשית רצונו להודות על התשובות שכת”ר טרח לענות לי בשאלות הקודמות, ורצוני להבהיר כמה דברים כדי שהדברים יובנו ויהיו לתועלת מלאה. ואני מבקש סליחה מראש כי לא נעים לי להטריח את כת”ר, אמנם תורה היא וללמוד אני צריך:
א. בשאלה הראשונה [וז”ל, “אני אדם איטר יד, ויש שמועה שהשמאליים יותר מוכשרים, האם יש לזה שורש בקבלה”] כת”ר ענה לי וז”ל “ביעקב כתוב “שכל את ידיו” ובתרגום “חכימנון”. שכל לשון השכלה”, ע”כ. אמנם לא הבנתי מה הראיה משם מכיון דשם באמת הוא הפך ידיו ועשה בחכמה כדי שלא ישימו לב והיכן יש ראיה לאיטר יד.
ב. ובהמשך השאלה הוספתי “והאם יש עבודת ה’ מיוחדת לאיטר יד”, וכת”ר ענה לי “כן, חיבור בכל ענין באופן של כללות ההפכים, האם כת”ר יכול להרחיב קצת שאבין מה הכוונה ‘כללות ההפכים’.
ג. בשאלה ב’ שאלתי וז”ל, “לגבי המושג של קולא וחומרא, אני רוצה להבין, הרי כל עיקר קיום המצוות הוא לקיים רצון ה’, ואם עפ”י כללי הפיסקא יוצא שכך צריך לנהוג, עם כ”ז שודאי שלשיטות הנדחות יש להם שורש למעלה והם אמת לפי הצינור שלהם, מאחר דרצון ה’ הוא עכשיו אחרי הכללים לעשות כך, מהו המושג ‘חומרא’, מה יש להחמיר כאן, האם הכוונה שאדם שהגיע למקום גבוה בנשמתו ע”י דבקות בה’ אז הוא מתחבר לצינור אחר וממילא הוא שייך לשיטות היותר מחמירות או משהוא דומה לזה, האם אפשר להגדיר לי הדברים בצורה ברורה”], וכת”ר ענה לי וז”ל “יש חומרא בחשש של איסור, ושם יש חשש שיפול לאיסור עצמו. וזהו מדרגת יראת העונש. וככל שנמצא במדרגת יותר, נצרך “זהירות” יותר, זהירות מלשון “זוהר”. וככל שנזהר פחות כן פחות “זוהר” אצלו האור. וזהו בחינת יראת הרוממות”. ולפי קטנות ערכי לא זכיתי להבין דברי קדשו, דבתחילה כתב כת”ר שהוא מדרגת יראת העונש, וסיים שזהו בחינת יראת הרוממות.
ד. בשאלה ג’ שאלתי וז”ל, “נפשי מאוד נוטה לקירוב רחוקים כמו שכבר שיתפתי את כת”ר, אמנם ברור שצריך הכל במינון ובחכמה, ורצוני לדעת האם יש לתת לכך מעשר זמן כמש”כ באגר”מ, והאם יש עבודה פנימית שאסור לפספס לפני כן”, וכת”ר ענה לי וז”ל, “כן! נצרך בירור שמקרב אחרים ולא מתרחק על ידי זה בעצמו. ונצרך בירור שהוא עצמו מתקרב על ידי זה, מעט ריחוק ובעיקר קירוב”, ולא הבנתי את המילים האחרונות.
ה. בשאלה ו’ כתבתי וז”ל, “יש פרסום של ‘המנגן’, האם זה נכון שהרב נתן ע”ז הסכמה, והאם יש תועלת לשמוע ניגונים אלו, ואיפה זה משפיע בנפש, וא”כ עד כמה צריך לתת זמן לזה, והאם הז’ צלילים של הניגון קשורים לז’ רקיעים, או לחג”ת נה”י מלכות, או למשהו אחר”. אמנם רציתי לתקן דברי שח”ו לא אכשל באיסור מוציא שם רע, דבאמת בפירסומים לא כתוב כלל שמו של כת”ר לא להדיא ולא ברמז, רק שחבר אחד אמר לי שהוא ראה או שמע שכת”ר נתן הסכמה, ולכן רציתי לוודאות אם זה נכון, והטעות על אותו חבר וח”ו לא על אותו יהודי יקר ‘המנגן’, אמנם רציתי עכ”פ שוב לשאול את כת”ר, גם אם אינו מסכים עם דרכו של אותו יהודי יקר, דכבר שמעתי אחד מההקלטות שלו בקול הלשון ובאמת יש לו מנגינות מאד יפות ומרגישים בהם רגש יהודי ושם הוא שר קטעים מליקוטי מוהר”ן וכן מליקוטי תפילות, ובאמת הדברים מרגיעים ומחזקים, עכ”פ לי, האם יש לכת”ר משהו נגד זה באופן ספיצפי או שעל הקו הכללי כת”ר מתנגד, אבל על עצם המנגינות אם זה מביא תועלת איזה בזה בעיה, ועוד רציתי לדעת האם כת”ר יכול לענות לי על המשך השאלה הנ”ל דהיינו “האם הז’ צלילים של הניגון קשורים לז’ רקיעים, או לחג”ת נה”י מלכות, או למשהו אחר”.
ו. חשקי לשאול שאלה נוספת.
א. בקשר לתיקון חטאים, הרי ידועים דברי הסטייפלר ועוד גדולים דע”י התורה הכל נתקן ולא צריך כל התיקונים המובאים בספרים, אמנם מצד שני בהרגשה תמיד עדיין מרגישים שהדבר לא תוקן אא”כ עושים תיקון מסוים ולא רק לימוד תורה גרידא, בפרט שחושבים דאולי כל מה שלימוד התורה מתקן הוא רק ע”י תורה לשמה או בעמל מיוחד וכדו’, האם רגשות אלו נכונים או דיש לדחות אותם ולהפנים דבאמת ע”י לימוד תורה כל העוונות שלנו נתקנות, וא”כ באמת באיזה צורה הלימוד מתקן.
ב. ראיתי מי שהביא בשם רבי חיים מצאנז זיע”א, שאמר שהוא פחד שכל עבודת ה’ והתורה שלו הוא מקליפת נוגה עד שהוא ראה שיש לו אהבת ישראל וכך ידע שאינו כן, וחשבתי דאם הוא אומר כן מה נענה אנו אבתריה, ואיך באמת אפשר לדעת מה שווה באמת התורה שלנו ואם היא לא נותנת כח לסט”א ח”ו, הרי מצד שני ידועים דברי הנפה”ח בשער ד’, ואולי לנו לא מוטל לחקור בדברים אלו אלא העיקר שבחרנו בטוב ומי יונק מזה איננו ענייננו, האם כת”ר יכול לעשות לי סדר בדברים אלו.
כת”ר יורני בבקשה את מסילת היושר, ורוב תודות וברכות. [אני מקשיב באופן קבוע את שיעורי כת”ר בקול הלשון ואני נהנה מכל מילה מהיושר והחכמה].

תשובה:

א. נחלקו בגמ’ האם איטר הוא משום חולשת ימין, או משום חוזק שמאל. והשורש, שאיטר הוא ההחלפה של הצדדים ימין ושמאל, ושורשם בחכמת האמת בהחלפת שמאל שבימין לימין שבשמאל (החלפת ב”ן דמ”ה עם מ”ה דב”ן באו”א, כנודע). ושורשו מתגלה אצל יעקב, שכל את ידיו, לשון חכמה, החליף צדדי החכמה, בבחינת הבן שבחכמה וחכם בבינה. והחלפה היא מידת “דעת”, ערומים בדעת, בחינת דעת המתהפכת, המהפכת את הצדדים.
ב. הכח להחליף אינו החלפה חיצונית, כקנין חליפין, אלא גילוי שורש ההפכים, שבשורש הכל אחד, ובענפים נחלקו לחלקים – ימין ושמאל. ועל מנת להחליפם נצרך החזרתם לשורשם, ואזי החלפתם זה בזה.
ג. תחילה מדרגת יראת העונש, ואזי אינו ירא מעצם העבירה, רק מן התולדה, שיקבל ח”ו עונש. וזהו זהירות מן התולדה. “למעלה מכך” ירא מעצם החטא, מן החסרון שבחטא, וזהו זהירות לשון זוהר, ירא מחסרון ההארה, ולכך לפי יראתו כן הזהירות, שכיוון שירא מחסרון ההארה, עצם היראה, זהירות, יוצר “זוהר”, הארה. וכפי תוקף זהירותו כך תוקף הזוהר שזוהר.
ד. שכשאדם עוסק בקירוב רחוקים לעולם יש בו צד של ריחוק עצמי, בבחינת אומרים לו לאדם – חבר, חטא חטא קל בשביל שיזכה חברך. וכן אצל עצמו שמחד יש לו חסרון מכך, אולם מאידך עולה ומתעלה ע”י קירוב זה, הוא עצמו מתקרב ולא רק מקרב זולתו.
ה. זה נכון שהם מנגינות יפות ומרגישים בהם רגש יהודי, אולם לא יותר מכך. יתר על כן, זהו דמיונות וד”ל. הנני כואב על מודעות רחוב רבות שנתפרסם בהם הסכמתי ונכתב שם שאמרתי שפשוט שצריך לשומעם, וזה אינו נכון כלל וכלל!
כל ז’ מקבילים ההדדי, וזה מקביל לז”ת דבינה.
ו. א. זהו מחלוקת רבותינו הקדמונים יותר. והכל תלוי בשורשים. מי ששורשו בקו אמצע – תורה, ע”י תורה מתקן הכל. ומי ששורשו בקו שמאל, מתכפר אף בייסורים וסיגופים. ומי ששורשו בקו ימין מתכפר בתורה וחסד, בבחינת כי אם בחסד ואמת יכופר עון, כמ”ש ביבמות על בית עלי.
ב. לפי ערך דורנו ע”ד כלל אין להיכנס לחששות אלו, והעיקר לעסוק תדיר בתוה”ק ולנסות להזדכך יותר ויותר שיהא יותר ויותר לשמה, הן בכמות והן באיכות.