שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א המאיר עינינו בעצותיו המחכימות,
1. איך יודעים מה ההבדל בין "נרווים" לדקדוק במצוות?
2. בעל תשובה עם הרבה רצון להתקדם מרגיש שהשאיפה לאמת אינה נחלת הכלל אדרבה אנשים הרבה פעמים בורחים מזה כמו מאש, כמו למשל אצלי בבניין באופן קבוע אנשים לקוחים עגלות מהסופר ששוות 500 ש"ח, ואני משתדל מידי פעם להחזיר אותם. האם זהו דבר מוזר? כי אני מרגיש שבזה אני מקיים מצוות השבת אבידה.
3. מרוב רגישותי הרבה פעמים אני שם לב לדברים שאחרים לא שמים לב או שאולי לא רוצים וזה גורם לסבל רב מצד שני אני שמח שאני כזה ולא אחרת הייתי נשאר כמו חלק ממשפחתי שעדיין לא זכתה לראות האור.
4. במסגרת התשוקה הנ"ל להתקדם, אולי עושים לפעמים דברים שנראים כלפי חוץ כמוזרים, כמו החזרת העגלה ושאלות בדרשה מפאת חוסר הבנה שלאחרים אולי זה נראה בסיסי.
תשובה:
א. אין הגדרה חדה, ולמעשה בכל ספק בהלכה לעשות "קצת יותר" ותו לא, וזהו בכל דבר שמסתפק שלא נתבאר להדיא בפוסקים, או שלא יודע, ואין בידו לשאול כעת.
ב. לא זה הדין. זהו חפץ שנלקח בלא רשות (גניבה) ועתה אבוד מן הבעלים ללא שומר.
ג. יוסיף דעת יוסיף מכאוב. האנשים העדינים הם המיעוט. כבר אמר החכם והובא בסבא מקלם, שהעולם רובם אוילים, והחכמים כגרים ביניהם.
ד. כל דבר שנעשה בציבור ושונה מן הציבור, צריך שיקול דעת נוסף.
קטגוריות
