שאלה:
לכבוד הרב רבנו שליט"א, שאלה זו הועברה דרכי מאברך צעיר בן עליה
השואף להכנס לפנימיות החכמה, ולאחרונה החל לשמוע את שיעורי הרב בקול הלשון. אני מעביר
את השאלות כמות שהן, מכתיבת ידו של השואל. במסירת תודה ממנו על האפשרות לשאול,
כתלמיד הדן לפני רבו.
לכאורה ג' רבדי חכמה – חב"ד, כאשר חכמה מסטרא דימינה בינה
דשמאלא, ודעת אמצע, צירוף של ב' הדברים, ושמעתי מהרב דדעת הוא הזכר. ולא הבנתי כמה
דברים:
א.
ידענו דזכר מימין
והיינו חכמה, ונוק' משמאל בינה, וכו' וממילא הנקבה היא בינה, ודעת זהו מיצוע
דשניהם ומדוע הוא זכר טפי מנקבה [אא"כ נימא דחיבור השניים מיתלי בזכר]?
ב.
אי תלוי בצורת נפשו
של אדם ואזי נימא דזכר ונקבה הוא בכל אדם, וממילא מצי שיהיה לו חלק עיקרי בנפשו
והתוצאה בצורת לימודו של כל חד כפום נפשו, וממילא אם ינסה האדם לילך בדרך החכמה או
הבינה כאשר נפשו יותר מחלק הדעת או להיפך וכו' אין זה אלא בזבוז זמן.
ג.
דעת זוהי הנביעה וכח
החידוש דאינו בחשבון הדבר הבנת דבר מתוך דבר, אלא ביצירה ובריאה ע"פ
ידיעותיו, ובצירוף דעתו הנובעת ומחדשת, וזהו לכאו' הלשמה מפנים לחוץ, היינו שהינו
הנותן לתורה ולא דהיא נותנת לו בקיאות וידיעות, אלא הוא מחדש בה ובזה הוי כזכר
הנותן. אלא דא"כ זהו תכליתו של האדם להגיע לגדר הלשמה וע"ז תפילתנו
וכיצד נימא דחד נפשו כחה בבינה, וחד בחכמה וכו'... כאשר תכלית האדם ושלמותו זהו
הלשמה וזהו הדעת, וא"כ כ"א שייך בזה. וא"כ כיצד שייך ללמד עצמו
להיות מחדש ולזכות לדרגת דעת?
תשובה:
א. עיין גר"א (ספד"צ, פ"א, ד"ה וזה יכתוב) וז"ל, ובשם כל ישראל יכנה, הוא דעת וכו', וידוע שדעת הוא פנימיותו ועיקרו של ת"ת, ישראל, וכו', שהדעת הוא זכר דירית תרין חולקין בסוד זכר, כמ"ש בא"ז.
ועיין קהלת יעקב (ערך זכר) וז"ל, זכר – יש לומר על הדעת שעיקר הדעת בזכר, משא"כ נשים דעתן קלה כנודע סודו, עיי"ש. ועיין עץ חיים (שער מד, פ"ז). ועיין עוד שערי מאמרי רשב"י פירוש הא"ז, וז"ל, ואז משפיע המזל השמיני שהוא זכר הנקרא דעת. ועיין אמת ליעקב עץ חיים (אות ד – דעת, אות מט, ואילך).
ב. כן, נכון.
ג. כאשר דעת עולה לכתר, אזי זהו בחינת והחכמה מאין תמצא, מי שמשים עצמו כאין, ומשם שורש החידוש. אולם יש עוד דעות, כגון דעת שמחבר או"א, ושורשו בדיקנא, תיקון ח' כנ"ל, ודעת ביסודות או"א, ודעת שנעשה פנימיות ז"א, ו"ק, ואכמ"ל.
קטגוריות
