שאלה:
לכבוד הרב שליט"א!
אני לומד את כתבי הרב מזה זמן רב, ובאופן טבעי, היות ובמקצועי אני איש טיפול, מרבה בלימוד התכנים הנוגעים לתחום זה. כפי שכתבתי לרב פעמים רבות בעבר, מאז פרוץ המגיפה, ותחת הנחיית הרב - מצבי הרוחני השתנה משמעותית לטובה, וכהמשך טבעי לכך, אני מנסה לייישם תכנים מתוך תורת הרב, ומתוך התורה בכלל בחדר הטיפול (אני עובד עם אוכלוסיה חרדית, ובעיקר עם בחורי ישיבות בגילאי ישיבה קטנה. יחד עם זאת, התמונה שאציג רלוונטית גם לגילאים מבוגרים יותר).
הקושי המרכזי בו אני נתקל, הוא חוסר חיבור של המטופל לתכנים. אסביר: החוויה שלי היא, שמרבית האנשים 'מוקפים בחומה' שלא מאפשרת להם מגע של ממש עם תכנים תורניים (ייתכן שלזה התכוון הרב וולבה, בספרו עלי שור, בהקדמה). עד שהחומה לא נבקעת (למי שזוכה), הדברים אינם חודרים ללב, וכמעט שאין להם השפעה. אתן דוגמא:
אם אבקש לעבוד על מידת הביטחון עם מטופל חרדתי, ואעשה זאת על פי המתבאר בסדרת 'דע את ביטחונך' - אם המטופל אינו קרוב לקב"ה 'באמת', התכנים לא 'באמת' נוגעים בו. הם נשארים חיצוניים. מה גם, שהוא לא יתגייס לפעול בהתאם לנדרש באותה סדרה (למשל, לא יקדיש זמן להתבוננות - בכך שהקב"ה מנהל את העולם, כמש"כ הרב בשיעור הראשון כמדומני, ועוד).
רציתי לשאול את הרב:
א. האם האבחנה שלי מדויקת? האם זו אכן החוויה מול רבים מהאנשים?
ב. אם כן, מה משמעות הדברים למעשה? האם לוותר על הרצון לשלב בטיפול תכנים יהודיים? האם ישנה דרך להתמודד עם הקושי?
יישר כוח גדול!
תשובה:
א. כן. יש להם ידיעות של אמונה וכו', מי מעט ומי יותר, אולם אין להם דרך חיים לחיות כך למעשה, ואף אין הרגל של "רגש" בדבר אלא "ידיעות".
ב. לא לוותר, לחפש את המקום הכי פתוח בנפשו לרוחניות ודרכו לפעול לפי כוחו.
קטגוריות
