שאלה:
שלום כבוד הרב, ותודה על הייחס לשאלתי.
מצינו בספר החינוך תקעג בדין ריבית שמצוה להלוות בריבית לגוי כדעת הרמבם. משום שאין ראוי לעשות חסד עם גוי. וכיו"ב ברשי סנהדרין עו: שאין לעהחזיר אבידה לגוי משום "למען ספות הרוה את הצמאה" שמראה שעושה חסד לא משום שה' ציוה. ברצוני לשאול שני שאלות בעניין זה:
א: מה טעמו הפשוט והעמוק של הדבר, מדוע אין לעשות חסד עם גוי? מדוע לא לגלות טוב כלפי כל הנבראים?
ב: מה הגדר ההלכתי של המצוה? לדוג' - האם אין לחפש ליזום איתו חסד חינם או שבכלל אין לנו לעשות חסד עם אנשים שאינם בני ברית גם אם הם מבקשים? ובאמת שברש"י נראה שאינו ממש איסור. אך בראש כתובות סוף פ"א נראה שהוא איסור ממש שהצריך לדין רוב כדי להחזיר אבידה לגוי להתיר איסור למען ספות הרוה את נצמאה. וצ"ע בכל זה. תודה רבה.
תשובה:
א. כי שורש אוה"ע בקו השמאל, קו הדין. והטעם כפשוטו שלא יתקרבו אליהם. ועיין חכמת אדם (כלל פ"ז). ומצודת דוד לרדב"ז (צ"ח).
ב. כתב הרמב"ם (זכיה ומתנה, פ"ג, הי"א) אסור לישראל ליתן לעכו"ם מתנת חנם. וכתב המגיד משנה על אתר, מפורש סוף פרק בתרא דע"ז. ועיין יו"ד (קנא, סעיף יא-יד). וכתב השו"ע (שם, סעיף יב) מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידן ולנחם אבליהם משום דרכי שלום. ועיין ע"ז (כ, ע"א).
ועיין עוד בן יהוידע (סנהדרין, עו, ע"ב) שהביא מירושלמי שחכמים השיבו אבידה לעכו"ם, וכתב שם דכל היכא שאין בזה איבוד זמן וגם ליכא טורח הגוף וחסרון כיס, שרי להשיב מפני קידוש השם. וכן כתבו בפוסקים, שבמקום קידוש ה', שרי.
קטגוריות
