שאלה:
מצד אחד אין מחשבה תפיסא ביה כלל, מצד שני אנחנו כן מייחסים דברים אל השם,כמו הגדול הגיבור והנורא וכן עשיית נחת רוח לו יתברך, הרי שיש איזשהו תפיסא, מה ההסבר בכל הענין העמוק הזה,וכן זה שאנחנו עושים נחת רוח לבורא בעשיית רצונו האם זה כפשוטו ממש
תשובה:
את אמיתת הויתו, ובה אין לנו שום השגה, וכל מה שידענו שהוא אמיתת ההויה, והכל הוה ממנו. ומאמיתת הויתו זו נתגלה גילוי ראשון הנקרא אור אין סוף. וגם בו זולת שהוא אין סוף לא ידענו (עיין מילון ערכים בקבלה, ערך א"ס). ובו כלול הכל, אולם אין לנו השגה בכך.
למטה מכך, נשתלשל ונגלה מידותיו ית', והוא כביכול "נתלבש" במידות אלו, כמ"ש בפתח אליהו. ואלו "לבושיו". ושורש הלבושים, "רצון", ובו נאמר נחת רוח שנעשה "רצוני".
קטגוריות
