בירור בדרך ההנהגה השלימה בדור דידן [#14267]

ד' אלול התשפ"א

שאלה:

שלום כבוד הרב ותודה על ההתייחסות לשאלתי.
ישנו נושא רחב ומשמעותי שמעסיק אותי הרבה זמן - בבירור מחשבתי ונפשי. אדגיש שהדברים נוגעים לנושאים חמורים ומורכבים כך שאקבל בהבנה גמורה אם הרב יבחר שלא לענות על שאלתי.
בוודאי הרב מודע ומכיר את אותה רוח רעה הנכנסת לתוך העולם הציבורי שלנו - בציבור החרדי. מהעמקה בעניין הבנתי שרוח זו אינה נקודתית או שולית, וישנה ממש תרבות שלימה ההופכת את כל הדמות של 'היהודי הישן' בעל היר"ש הטהורה המלאה עדינות ואמת של תורה, אל עולם בעל סממנים חיצונים של חרדיות אך ריק מלא גסות חילונית ותרבות חיצונית אשר כל בר דעת מבין ששורשה לא מאיתנו.
בעיניים שלי ושל עוד מחברי אנו ממש מרגישים שהדבר הכי יקר לנו - עולם הישיבות שתמיד גידל את מיטב הבחורים המסולאים מפז, בני תורה לתפארת, ממש עומד בסכנה קיומית.הקלקול נוגע בתחומים רבים: מכשרים שאינם כשרים נפוצים מאוד, הרבה מהחברים גולשים קבוע באתרים רחמנא ליצלן, ואף מעודכנים בסדרות הטלויזה הטמאה, כל המוזיקה הנשמעת בציבור ובשמחות נהיית גסה, ומחכה באופן מובהק וגלוי תרבות חילונית ריקה, נבולי פה נהיו דבר שבנורמה, גסות מידותית חריגה, תרבות שתיית אלכוהול, עישון וכו'....
ח"ו לא באתי לקטרג על ישראל, וכמובן שאלו תופעות גלובליות וכן לא כל בני התורה כך, אך מהתהליך ההרסני לחלקת הקב"ה שנותרה בעוה"ז חשתי שאסור לנו להתעלם. מהבטה בעומק המהלך הבנתי שאין כאן תרופה חד פעמית, או שינוי נקודתי ומקרי, ומחמת שליבי כואב ומאוד אשמח לשמוע את דרכו של כבודו באותה תרופה עמוקה ושורשית שניתן לתת לדור הזה ולהעמידו על אותה יר"ש המסורה לנו מדורי דורות.
כמ"כ, במהלך השנים מתוך המעקה מקרוב בעולם המכונה 'חרדל"י' (שפירושו החלק התורני החזק היוצא מהציבור הדת"ל), אע"פ שגם הוא מתברר ומדייק את עצמו ביר"ש ויש לו עוד תחומים לשפר, אך חזיתי מקרוב על תהליך מבורך, והיאך דווקא בנקודות שאצלנו אני רואה חסרון מתרחב שם אני רואה צמיחה. מהתבוננותי עלו לי לענ"ד שני אפשרויות בפיענוח הדבר: א. אותה המכונה אצליהם 'לימוד אמונה' שחיזק וביסס הרב קוק לאור הבנתו בנפשות הדור ואתגרי השעה, שמשמעותו היא העמקה בחלקי התורה המחשבתיים, מצליחים יותר לבנות בנפשות עולם פנימי עמוק ועדין שבאופן טבעי דוחה גסות ופראות חילונית, ומביא תוספת אדירה לבחורים של חיבור אישי ואמיתי לתורה ויר"ש. ב: אותה אמונה בכ" שיש בהם מעומק המהלך הזורח במדינת ישראל, והדאגה המתמידה לאחריות על כלל הציבור בישראל ו'קול ה' המקומם את עמו בארצו', נופח בהם רוח מלאה 'אדאליות', רצון להטיב חזק בנפש, ענווה כלפי מהלך אלוהי נשגב, ומידות טובות ועוד. ע"כ שאלתי בעניין זה היא, - אם הרב מכיר את התופעה שציינתי (אותו צד טוב המתפתח בחרד"לים) , האם הרב מסכים שהנ"ל הם שורש העניין, ולגביי העניין השני - האם הרב חושב שאפשר להעמיד בנפשות את הטוב הזה מבלי לאחוז באותה השקפה חיובית כלפי מדינת ישראל ו'תהליך התגבשות כנס"י מחדש בארצה', ממנו כאמור חשבתי שהם נובעים.
אמנם הדברים אינם נפק"מ למעשה אך מלבד שאלו העמקות מחשבתיות חשובות בעיני, הרי שהם גם עשויים להיות לי להכוונה גדולה לדרכי, ואולי אזכה שגם לאחרים, וע"כ אודה לכבוד הרב אם ישיב לי. תודה רבה ויש"כ.

תשובה:

עיקר תחילת יניקתי בעולם המחשבה, קבלתי בבית המדרש פחד יצחק, ממורינו ראש הישיבה שליט"א, שפתח לי שערי חכמה. בית מדרש זה יוסד ע"י ר' יצחק הוטנר זצ"ל, שאמר על עצמו שקבל מהרב קוק את כל פנימיות תורתו, זולת הנקודה העיקרית, היחס לציונות. ודעתו הייתה כדעתן להכניס את בני התורה לעולם של מחשבה פנימית.

הדבר נכון שבעתיים בשנים האחרונות, שירד שער הנו"ן דטומאה לעולם, ואי אפשר להינצל ממנו אלא למי שמחובר עמוק עמוק לעולם פנימי עשיר, חי ומתחדש. וזה חלקי הדל בועלמי, זה עשרות שנים, לפתוח פתח לרבים לעולם פנימי, בכמה סגנונות של פנימיות, בעומק העיון בהויות דאביי ורבא, בעולם הכרת עצמו, בעולם העבודה הפנימי, ובעולם של תורת האמת הפנימית, רזין ורזין דרזין. ומעל הכל אמונה עמוקה ושורשית, וקרבת ה' והתכללות בו ית"ש. וכל אלו הם אופנים לחיבור עצמי עמוק עם שורש הנשמה בו ית"ש. כי כנגד שער הנו"ן דטומאה, נצרך שער הנו"ן דקדושה, שהוא חיבור עצמי עמוק עמוק למעלה מטעם ודעת לקדושה, אליו ית"ש. וזו תרופת הדור, חיבור לשער הנו"ן של הקדושה, ולא להסתפק במ"ט שערי קדושה. כי כאשר יש מ"ט שערי טומאה, סגי במ"ט שערי קדושה. אולם כאשר יש נ' שערי טומאה, נצרך שער הנו"ן דקדושה על מנת להינצל כדברי האור החיים הנודעים.

וזה כל עבודת הדור ותיקונו, פרישה מנו"ן שערי טומאה, וחיבור לשער הנו"ן דקדושה הכולל בתוכו את כל השערים יחדיו. עד החיבור העמוק והפשוט ביותר בפשוט המוחלט שזהו הוא ית"ש ואין בלתו.

א-ו. הנני שב ומבהיר, הטעות – לתפוס דבר בקיצוניות. כן בענין זה, מיד נתפס אצלכם "עד כלות הנשמה", דבר שלא נאמר ברמח"ל. כוונתו לדיבור בנחת ורוגע מתוך ריכוז. התכלית, נשיבת הפה בחיבור רגוע ושקט.

לא להתחיל "כל שמו"ע, ולא לחטוף ככל האפשר, אלא לומר משפט אחד בלבד באופן המבואר לעיל.

ו-ח. כל הנ"ל זהו ניצוץ מהרגשת הנשמה, הרגשת עצמות הנשמה, היא הרגשה שקטה מאוד כמו האדם שמשמש שולחן וכסא. הרגשות הללו הם ניצוץ שיוצר התפעלות, ולכך קרוב יותר לטעות. לענ"ד יש ללכת בדרכים שקטות יותר כדיבור פשוט עם הקב"ה, להתרגל לדבר עם הקב"ה בטבעיות לאורך היום, בלי לייחד לכך זמן מלבד הזמן תוך כדי תפלה!