שאלה:
לכבוד הרב שוורץ שליט"א
בראש ובראשונה ברצוני להודות לרב על התשובות שהרב ענה לי לפני כחודש. התשובות שימחו אותי מאוד מאוד וביארו לי עניינים רבים. יישר כח עצום! ושוב יישר כח על כל השיעורים הנפלאים של הרב, הדברים מתוקים מדבש!
אשמח אם הרב יוכל לענות לי על עוד שאלות, שמי אלחנן ואני בחור בן שש עשרה בישיבה קטנה. תזכו למצוות!
א. בשעתו שאלתי את הרב על מה שהרב אמר בשם המסילת ישרים שתכלית האדם היא להידבק בבורא יתברך שמו, שהרי היסוד ושורש העבודה אומר שתכלית האדם היא לעשות נחת רוח לה' יתברך. והרב ענה לי שהדבקות בו יתברך היא גופא עושה לו יתברך נחת רוח, כמו אבא שרוצה שילדיו יהיו קרובים אליו. אולם הדבר עדיין לא ברור לי דיו, בסופו של דבר כשאני בא להגדיר בהגדרה ברורה מה תכלית חיי, כשאני בא לזכור זאת, לכתוב זאת בפתק, כיצד אני יכול לכתוב שתכלית חיי היא להידבק בה', אם התכלית של הדבקות היא לעשות נחת רוח לו יתברך? לכאורה זה בעצם פרט, גם אם פרט כללי (שמצוי בכל מצוה ומצוה) וחשוב, אבל הוא גם פרט בתכלית של לעשות נחת רוח. ועוד, אם זה מה שאני מגדיר לעצמי, אני מרגיש שאני עובד את עצמי, בשביל להיות דבוק בה', בשביל להיות אדם שלם. והבסיס, המטרה של לשם לשמים – חסר לי. וגם אי נימא שאדם צריך קודם להשלים את נפשו, מ"מ המטרה צריכה להיות ברורה כבר בהתחלה – מהו היעד, והשלמת נפשו היא פרט בכך, והיא ג"כ בשביל לעשות נחת רוח לה' יתברך.
ב. הרב אמר בתחילת דע את עצמך שהאני האמיתי הוא הנשמה, וזוהי צריכה להיות התדמית האמיתית של האדם. א' – איך האדם יכול לקבוע את המציאות שלו בנשמה אם הוא לא מרגיש אותה? ב' – א"כ מדוע אנחנו אומרים "אלוקי – נשמה שנתת בי"? ג' – התניא הרי אומר שרק צדיקים הם כך, וכיצד יכול גם אדם רגיל לעשות כך. ד' – וכיצד למעשה העבודה לחיות כך?
ג. מה ההבדל בין עצלות לבין "בנחת"?
ד. איך אפשר להגיע לקרבת ה' אמיתית, מוחשית, ולא דמיונות וכדו'?
ה. איך נכון לעבוד על אהבת ה' בכל זה? יש לציין שבטבע שלי אני לא מאוד מחובר לרגשות שלי.
ו. איך אפשר לעורר אהבת ישראל בברכת כהנים (אני כהן), ולהגיע לאהבת ישראל באופן כללי?
ז. יש פרק מסוים שאני מאוד אוהב ללמוד אותו ולחדש בו, ואני מרגיש שאני עושה את זה כבר מדי לשם עצמי ולא מספיק לשם שמים. כיצד אפשר להגדיל את הלשם שמים בלימוד הזה, ובעבודת ה' באופן כללי?
ח. מה הדרך לעבור את חודש אלול, ר"ה, עשי"ת, ויוה"כ, בצורה שלא תהיה "לעבור" אלא "לנצל", להתרומם, להתענג על ה' ולהנות מהימים האלו בצורה שלהם, לחכות לימים האלו, ולעבור בהם מאידך בצורה נכונה בלי לחץ ומתח?
ט. מהי "תשובה שלמה" שנדרשת ממני בימים הנוראים? ומתי אמורים לעשות אותה, פעם אחת, כל יום יום וכו'. האם אמורים להגיע לר"ה ויוה"כ לאחר שכבר עשיתי תשובה, כי לכאורה מהתפילות נראה שהתשובה נעשית בימים עצמם?!
י. אם אני מרגיש יותר שאני שב כשאני מתוודה וכו' במילים שלי ולא בנוסח, מה עליי לעשות? לשבץ גם תשובה שלי, ומתי?
יא. כיצד מגיעים לחרטה אמיתית על כלל החטאים של שנה שלמה? בשלמא סמוך לחטא אני באמת מרגיש צער, אבל לאחר זמן זה כבר לא מורגש, בוודאי לא כאשר מדובר על מצבור של חטאים שרובם נשכחו ממני?
יב. מה יותר חשוב בר"ה ויוה"כ, להוריד להאריך בשמו"ע בתחתונים, בהודאה על הדבר ובקשה על העתיד וכיו"ב, או לומר את הפיוטים?
יג. כיצד אפשר מחד גיסא להיות מרוכז ולכוון בתפילה, ולהיות מחובר לתפילה, ומאידך גיסר מתוך רוגע ויישוב הדעת? וכיצד שייך לקבל טעם אמיתי של קרבת ה' בתפילה?
יד. כיצד שייך לקבל "קבלה לעתיד" אמיתית, הרי תמיד אני מנסה לבחור בטוב, ומה יום מיומיים?
טו. מה העבודה באלול, שהיא מתפרסת על פני חודש שלם?
טז. איך מתבטלים לפני ה' יתברך וממליכים אותו?
יז. איך מוחלים בלב שלם? הרבה פעמים אני באמת רוצה למחול, וגם לא רוצה שמי שעשה לי משהו יענש בגללי, אבל עדיין סוף סוף יש לי קפידא על המעשה שהוא עשה.
יח. יש חטאים (בדר"כ פחות חטאים, יותר ענייני עוה"ז) שאני מרגיש שבאמת לא יכלתי להשיג חרטה על הדבר אלא לאחר שהוא נעשה. כלומר התשובה הרגשית מושגת ע"י המעשה. כיצד שייך להתחרט על מעשה כזה, הרי לכאורה חרטה זה בעצם כולל גם שאם המעשה ההוא בדיוק (לא כעין זה – זה קבלה לעתיד) היה מגיע אליי עכשיו לא הייתי עושה אותו.
יט. א' – איזה ספר כדאי ללמוד כהכנה לימים נוראים, מוסר או חסידות. ב' – מה אני עושה אם הכנה ארוכה דיה מצד שני גורמת לי גם התבוננות רגשית יתירה ולחץ?
כ. כמה זמן עליי להשיקע ביום בזמן פנימי, הויה וכדו'?
כא. מדוע ענין ההויה כ"כ חשוב, וכיצד אפשר לחיות כך בישיבה שיש בה כל הזמן אווירה של תסיסות ופעולה בלי יישוב דעת?
כב. מה שהרב אמר בדע את מנוחתך שגם בפעולה עצמה צריך להפסיק מעט. האם זה גם בתורה? הרי בלימוד צריך שיהיה ברצף, כפי שכותב התניא על הענין שבלימוד האם דבוק בה' יתברך. וא"כ אם הוא עוצר לכאורה הוא מתנתק. וכן ע"פ דברי החזו"א על המעלה הגדולה של הלימוד הרצוף. וא"כ מה צריך לעשות בהפסקה זו, ובאופן כללי בהפסקה הזו אפשר לחשוב או שהמטרה להיות כעין (כמה שאפשר) במצב של אין? והאם גם בתפילה צריך להפסיק?
כג. האם בעניינים כמו שער וכדו' עדיף לעשות את רצון ה' או מה שיותר מקובל בחברה?
כד. בענין מה שהרב אמר בדע את מנוחתך שעיקר המעשים שאדם עושה צריכים להיות ע"פ שורש נשמתו. כיצד אדם יודע להבחין איזה מעשים אכן שייכים אליו ואיזה לא?
כה. כיצד אני יכול להרגיש שה' יתברך אוהב אותי?
כו. כיצד אפשר לעבוד בגיל הזה על אהבת ה'?
שאלות של חבר:
א. ממה עדיף להתחיל, מעבודה פנימית – דע את עצמך וכדו', או מאמונה – בלבבי משכן אבנה?
ב. מה התדירות הממולצת לשמוע שיעורים?
ג. הסיבה שראשי הישיבות הליטאים לא כ"כ מדברים על מה שהרב מדבר בבלבבי משכן אבנה זה בגלל שכל אחד הולך לפי שורש נשמתו? וכיצד אפשר לדעת מה הדרך של שורש נשמתי?
יישר כח גדול מאוד. יהי רצון שמהשמים יוסיפו לכם כח לפעול ולהדריך את עם ה' בדרך ישר מתוך הצלחה רבה ברוחניות ובגשמיות, בריאות, נחת, פרנסה, וכל מילי דמיטב.
אני חייב לרב הכרת הטוב עצומה מאוד על נושא נוסף, והוא על דברי הרב בתחילת הקורונה על חומרת ענין הרשת וכו'. ברוך משמים סייעו בעדי בזמן ששמעתי את השיעור לקבל החלטה לעזוב את כל העניינים האלו. וברוך ה' כבר שנה לערך שכמעט ולא נגעתי בדברים כאלה ובמכשירים האלו, וכ"ש שלא התיישבתי כלל על דברים כאלו. גיליתי חיים חדשים לגמרי. כל כך הרבה ניצול הזמן וקדושה בזכות זה. תהי משכורתכם שלמה מן השמים.
מס' שאלות בנושא זה ובנושא קורונה והמסתעף:
כז. לאבא שלי לצערי יש מכשיר כזה, ולפעמים הוא מבקש ממני לענות לטלפון או להסתכל בתמונות שהוא צילם. מה עליי לעשות?
כח. א' - הייתי חולה בקורונה לפי כחצי שנה. בשעתו שאלתי את הרב האם להתחסן, והרב ענה לי שאין צורך. שאלתי כעת האם השתנה משהו בגלל ההתפרצות החדשה וכו'? ב' – אני מניח שאבא שלי מעדיף שאני יתחסן, האם להתחסן? וא"כ, יש הנחיות לגבי איפה וכו'?
כט. האם לשים מסכה במקומות שאין חשש לחילול ה', כגון בתי כנסיות וכדו'? וא"כ מה הדין אם רוב ככל הציבור לא שמים?
יישר כח!
תשובה:
:
א. זה אינו פרט, זהו כל הנחת רוח שיש לו, שהאדם יתדבק ויתכלל בו.
זהו ה"רצון" השורשי, שכל הרצונות הם ענפים של רצון זה, והרצון שיהיו דבוקים בו ית"ש. הגדרת הנחת רוח, שאמרתי ונעשה? רצוני, כלומר שנתקיים רצוני, ומהו רצוני, דבקות בי.
אם הדבקות לא לשם תענוג שבדבקות, זהו לשמה. וכן אם זה דבקות למען קיום רצונו, זהו לשמה.
ב. מצד מדרגת עוה"ז העיקר כח הבחירה, רוח. אולם מצד מדרגת יום שכולו שבת, יומא דנשמתא, העיקר נשמה. ועכשיו שאנו נמצאים באחרית הימים מחצות ואילך של אלף השישי, המקביל ליום השישי, כמ"ש הגר"א, מאיר אור של שבת קודש. ובפרט מזמן מנחה קטנה, ויתר על כן מפלג המנחה. ולכך כבר מאיר באור יקרות העיקר שהוא נשמה. ולכך מתגלה יותר נשמתא דאורייתא, סודות התורה, כמו שהרחיב הלשם. ולכך צורת העבודה יותר ויותר באופן של שאני נשמה, שעי"ז מאיר אור של שבת בנפשו. ויש להחדיר תפיסה זו בנפשו, ולאט לאט בס"ד תלך ותתגלה בחוש.
ג. עצלות – כבדות החומר, יסוד העפר. נחת – חיבור לישוב הדעת, והפעולה נעשית לפי מהירות תנועת המחשבה בישוב הדעת.
ד. נצרך להיות אדם "מציאותי", לחיות ולתפוס מציאות, וככל שהאדם מציאותי יותר בחיי העוה"ז, לא מעורב הרבה, אלא תופס את המציאות כמו שהיא, כן גם בעולם הפנימי רחוק יותר מהדמיונות וקרוב למציאות.
ה. נא לשמוע את סדרת מערכות באהבת ה'.
ו. נא לשמוע את סדרת דע את עמך ודע את רעך.
ז. כדאי להגדיל את הלשם שמים, באופן הדרגתי ואיטי כראוי. וזאת ע"י לימוד באותו ענין כאשר אין חשק, או באופן של חזור גם כשאין חשק, או להתאמץ לחשוב קצת יותר גם כשאין חשק.
ח. לנסות להרגיש נוכחות ה' ע"י דיבור פשוט עמו, כדבר איש אל רעהו כלשון המסילת ישרים.
ט. קבלה קטנה שיוצרת יציבות יתירה בעבודת ה'. זהו בערך. בימים נוראים יש לקבל משנה תוקף נפשי בקבלה זו. וזאת מלבד חשבון הנפש ולפרוש מאיסורים גמורים.
י. או בכל אות ואות, לשלב הראוי לו. או אחר גמר כל הוידוי לומר כל העולה על נפשך.
יא. נצרך להתבונן שכל עיכוב רוחני הן בהשכלה, והן בהרגשה, והן במעשה, בחלקו לפחות, הוא תולדת העביות של החטאים, ולכך אף אם לא כואב על החטא עצמו צריך שיכאב על תולדתו. זאת ועוד, ישנו כאב על עצם כך שאינני במדרגה שיכול לעשות רצון קוני.
יב. נצרך למצוא מה חלקך, זה העיקר!
יג. מחד להתבונן מה השגתי בס"ד עת עתה, ומאידך מה חסר לי. וכך לילך ברצוא ושוב, וחוזר חלילה כל ימים אלו.
יד. כנ"ל אות ט', לקבל קבלה קטנה שיוצרת יציבות יתירה בעבודת ה'.
טו. אני לדודי ודודי לי, לחוש שהוא דודי.
טז. קבלה קטנה לעשות בכל יום דבר קטן נגד רצוני, מפני רצון ה'.
יז. זה תהליך ארוך של זיכוך הלב, זיכוך מחיבור לעוה"ז, וזיכוך של חלקי הרע שבו, והגדלת אהבת ישראל.
יח. זהו חרטה מכאן ולהבא למפרע, כיסוד ר' שמעון הידוע, וגם זה נקרא למפרע.
יט. גם וגם, באיזון נכון שמחד תביעה לשלמות ותיקון, ומאידך לחוש קרבת ה', שהמלך בשדה, גם לפשוטים. ללמוד מעט עם חיבור פנימי.
כ. לא יותר מחצי שעה, ותלוי לפי הענין שפעמים פחות.
כא. כי זה כל האדם. נצרך למצוא בכל יום כמה דקות של שקט, ועל דרך כלל זה אפשרי.
כב. כן. כי נצרך מנוחה למחשבה, ולולי זאת על דרך כלל אין רוגע במחשבה אף ללימוד עצמו. זה אינו רפיון, זהו מנוחת המחשבה, לרוקן המחשבה, שקט פנימי, וזה לא כרגע להבדיל מנצרך לנקביו שאינו הפסק.
כג. לא להיות שונה באופן ניכר, אלא מעט.
כד. ככל שיעשה לשמה, יכיר וירגיש מה חלקו, כי הוסר המסך המעלים, שהוא השלא לשמה.
כה. להתבונן בכל מה שהוא נותן לך תדיר, וזה תחילת ההתבוננות. ויתר על כן להתבונן שבנים אתם לה'.
כו. ככל שתרגיש שהוא אוהב אותך כן יתעורר בך אהבה אליו.
_____
א. עיין שו"ת שאל לבי שנתבאר זאת שם.
ב. לא יותר מפעמיים בשבוע, חצי שעה.
ג. חלק מן הסיבה. עשה כפי עומק טהרת לבבך, לעת עתה. אח"כ בס"ד תזדכך יותר ותדע יותר.
____
כז. לנסות לפרוש כמה שניתן בנועם ובכבוד.
כח. אין צורך לעת עתה, אלא א"כ יורו גדולי הדור אחרת.
כט. נהג כמנהג המקום.
קטגוריות
