שאלה:
שלום לכבוד הרב,
ברשותכם, מספר שאלות והבהרות בנוגע לשיעור:
1. לאחרונה אני מאזין לסדרת השיעורים 'דע את הוויתך', שעוסקת בגילוי היחידה. ההאזנה אינה מעמיקה, אך רציתי לשאול - האם הנלמד בשיעור זה הוא שער נוסף לגילוי היחידה? אם כן, אשמח להבהרה של הרב אם התמדה בנלמד בשיעור זה ביכולתה להביא לגילוי היחידה, או שיש הכרח בשילוב הנלמד בשיעורים נוספים בסדרה הנ"ל. גם אשמח לדעת מה הסיבה העמוקה לקשר בין חווית החיים כתהליך/כמכלול לבין גילוי היחידה... וכי מפני שהיחידה היא אחת, ותהליך מסמל אחדות (אחד), הדבר מגלה את היחידה? ברור לי שישנו עומק גדול יותר בדבר, ואשמח אם הרב יפתח לי פתח.
2. ניסיתי ליישם את הדברים עם נער שבטיפולי. היו לי שלוש אפשרויות: האחת, לבחור התמודדות מסוימת בחייו, ולראות את התהליך שליווה אותה. למשל, אם הנער הוא מרדן, להעלות סיטואציות מרדנות בחייו ולראות את התהליך שמאפיין אותן. השניה, לבחור ערך שקרוב ללבו ולראות את תהליך התפתחות הערך ומשמעותו בחייו. השלישית, לפתח תפיסה תודעתית של תהליך חיים - בכל מכל כל. היה לי נוח יותר לבחור באפשרות הראשונה, ובפרט שמדובר בנער. האם בחירתי הייתה נכונה, או שעלי לנסות ולהנחיל לו מבט תהליכי על החיים כמכלול? אני שואל מתוך תחושה שאם אדם לא יסגל לעצמו מבט חיים תהליכי כוללני - לא יוכל לסגל את המבט לאירועים נקודתיים/ערכים מסוימים.
3. ככלל, האם עבודה זו מתאימה גם לנוער, ואולי אף לילדים, או שהיא מותאמת למבוגרים בעלי יכולת התבוננות מפותחת, וניסיון חיים עשיר יותר?
4. האם וכיצד בונים תפישת תהליך עם אדם שלאורך חייו חווה חוויות שליליות לרוב ומתמודד עם קשיים, גם בעולם החיצוני וגם בעולמו הפנימי? האם תפישת התהליך לא תערער אותו עוד יותר ממה שהוא כבר מעורער? גם, כיצד נכון לעבוד עם אנשים שנוטים לתפיסה שלילית של אירועי חיים?
5. האם אדם שיסגל לעצמו תפישת חיים זו, יחווה הטבה גם את מתמודד עם קשיים אחרים, ביניהם גם דיכאון, עמו מתמודדים רבים? כך משמע בסוף השיעור. נראה, שההתבוננות אינה מתמצית ככלי להתמודדות עם שינויים, אלא עם החיים...
6. בהמשך לשאלה חמש - האם המבט התהליכי גם על העבר, ביכולתו 'לרפא' גם כאבים שנובעים מחוויות קשות שעברו? שוב, בתחושתי, כן. נראה שהתמונה המלאה מאפשרת חוויה אחרת של האירועים - שלמה ומדויקת יותר.
7. חוויה שנחווית כרע מוחלט - כיצד נכון להתייחס אליה, בהתאם לנלמד בשיעור?
8. בוודאי קשה לתת בזה שיעורים, אך כמה זמן הרב היה מציע לאדם להשקיע בעבודה זו? האם להתמקד בעבר, בשנים עברו או בחוויות היומיומיות? אולי בשניהם במקביל? במידה ונעשה ניסיון לעבודה טיפולית עם מטופל על פי הנלמד בשיעור - האם נכון יהיה להקדיש מפגשים שלמים לפיתוח התפישה במטופל? אני מבין שהשאלה מורכבת, אך ההתפעלות וההתעוררות שלי כתוצאה מהלימוד מביאה אותי לבקש מהרב הנחיות ספציפיות, על מנת שאוכל 'להוריד' את הדברים למעשה לעולם הטיפול.
9. האם יש אפשרות לפתוח בעבודה בהתייחס לנקודת זמן מסוימת ולא לעבר כולו - על מנת לאפשר כניסה לצורת התפיסה המתוארת? אני חושש שהניסיון לראות את מכלול החיים כתהליך - עלול להקשות על רבים.
תודה רבה ויישר כוח גדול! שבת שלום!
תשובה:
א. כל שיעור עומד כיחידה לעצמו, אולם על דרך כלל פעולה מכיוון אחד אם אינה נעשית באופן בנוי וחזק וקרוב לשלמות איננה בוקעת, ולכך כראוי לקחת כמה כיוונים.
יחידה עניינה אחד. ובה סוד הכח לאחד הכל מכוחה. ולכך ככל שכח האחד גלוי יותר בדבר, כן מעורר יותר ויותר את הארת היחידה. זה אינו "סמל", זהו הארת כח האחד.
ב. לבחור ערך שקרוב ללבו, ואח"כ לחזוק לחלק שבחרת בו. כדאי להתחיל מהחלק הנעים ולא מהחלק ההפוך.
ג. מתאימה לכולם, אולם ככל שגדול יותר ניתן לקחת היקף גדול יותר.
ד. לחפש חלק טוב ובו למצוא תפיסת תהליך חלקי.
ה. נכון מאוד!
ו. כן.
ז. אין רע מוחלט, כל רע יש בו ניצוץ טוב. וע"י תשובה מאהבה הופך לכולו טוב.
ח. מחד ראוי לראות מבט כללי על החיים, ומאידך תהליך בנושא פרטי בו רוצים לעסוק.
ט. כן, בודאי. תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת.
קטגוריות
