שאלה:
שמונה עשר שאלות אלו באו מגברת שעבר על כל התרגום באינגלית של "דע את עמך ודע את ריעך" שאנו מעריכים לדפוס בעזהי"ת.
(א) האם יש הדרכה מפורטת איך ע"י התבודדות יש להתבונן וכן לבקש מה' לפתוח את לבבנו לאהוב אחרים.
(ב) האם ע"י דיבור מהלב על הענין של אהבת ישראל יכול להשיב את הידיעה של אהבת ישראל את תוך לבבנו" לדוג' אם אומרים "ואהבת לרעך כמוך" כמה פעמים מתוך עומק הלב אם זה משיב את הידיעה של ואהבת לרעך כמוך אל תוך לבבנו ?
(ג) האם יש דרך היאך נשים יכולים לעבוד על אהבת ישראל כלפי אנשים וכן להיפוך, באופן שאינו חורג על הלכה?
(ד) אם יש מישהו שאני שונא אותו, האם אפשר לדמיין אלו שאני אוהב אותם מאד בצורה של כמה בנ"א עומדים בתוך עיגול, ואח"כ לדמיין אותו אדם שאני שונא ושהוא ג"כ נכלל בתוך העיגול הזה? (ה) הרב מבאר שההיפוך של אהבה הוא שנאה. אמנם לכאורה ההרגש של שנאה מורה שיש קשר, שמתוך העדר או הפרעה על הקשר ביני לבין הזולת יש שנאה, כלומר אני שונא אותו מחמת הפרעה בינינו, וזה מורה שיש קשר לכאורה, וא"כ לאו דוקא ששנאה הוא סימן שאין אני אוהב אותו. ולכאורה ההיפוך של אהבה הוא אדישות, שאין לי שום רגש כלפי הזולת, לא אהבה ולא שנאה.
(ה) הרב מבאר שנשים מתקשרים זה לזה ע"י רגש בלבד ולא ע"י דעת, השאלה הוא דהא מצינו כמה נשים שהיה להם הרבה חכמה ודעת, כמו דבורה, ברוריה, ואשתו של און בן פלת וכו'.
(ו) האם "נשים דעתן קלות" הביאור שנשים חסרים בדעת ואין להם שכל ויש להם רק רגש?
(ז) הרב מבאר שאדם שעושה חסד כל היום עם משפחתו אין זה אהבת ישראל עדיין אלא שקיעה בעצמו, כיון שהוא דואג רק על חייו ועל משפחתו שהם חייו. אבל הלא כ"כ קשה לאדם לגמול חסד עם משפחתו וזה לוקח הרבה כוחות הנפש ובגוף וא"כ למה זה שקיעה בעצמו ואינו אהבת ישראל? ועוד בשלמא לילדיו שאין זה אהבת ישראל כיון שהם המשך ממנו והוא נותן להם בטבעיות, אבל בן זוג שגומלים חסד זה על זה למה אין זה אהבת ישראל הלא הם מנוגדים זה לזה בטבע ויש עבודה קשה להם לעבוד תמיד על אהבתם כלפי השני וא"כ בן או בת זוג שעמל לאהוב ולגמול חסד לבן זוגו למה זה זה נקרא שהוא שקוע בעצמו.
(ח) מה החילוק בין אדם שעובד למעלה מכוחותיו, אדם שעובד למעלה משורש נשמתו, ואדם שעובד למעלה ממדרגתו? כל אלו נשמעים אצלי כאותו דבר אמנם הרב אמר שהם ג' דברים.
(ט) הרב אמר שע"י שנאה לחוטא אז מתקנים אותו. האם הכוונה לשנוא אותו ממש או רק לשנוא הרע שהוא עשה. (י) מהו החילוק בין אהבה למעלה מטעם ודעת לאהבה שאינה תלויה בדבר, הלא בשניהם האהבה אינו תלוי בשום סיבה.
(יא) אם אדם מרגיש עמוק את השני וכתוצאה מזה הוא מאבד את איזון בנפש, האם יש דרך איך להכיר שזה בא מאהבה אינו בריאה של הנפש הבהמית ואין זה בא מאהבת ישראל אמיתית והאם יש לו דרך איך לתקן בעיא זו, ובפרט בנשים שהרבה פעמים יש להם בעיא זו כיון שהם מאד רגשניים וכשהם מרגישים אהבת ודאגה בעבור השני אז הם מרגשיגים שהם "אחד" עם החבירתה ואז הם נופלים לדכאון על כל דבר שקרה לחבירתה, וכו'.
(יב) מהו באדם שמרגיש שהוא מרגיש עומס בנפש לאחר שהוא עוסק באהבת ישראל ע"י שהוא משתתף על צערו של הזולת? איך הוא יכול לעבוד על אהבת ישראל?
(יג) מהו באדם כשהוא נותן לאחרים הוא משכח את עצמו, או כשהוא נותן לאחרים אז הוא שוכח את משפחתו? מה הגורם לזה ואיך הוא יכול לתקן זאת?
(יד) האם יש עדיפיות באהבת ישראל, כגון אשתו תחילה ואח"כ ילדיו ואח"כ הוריו ואח"כ ריעיו הקרובים ואח"כ הציבור שלו ואח"כ את כל כלל ישראל וכו'?
(טו) אם אדם אינו אוהב עצמו היטב האם לא לעבוד על אהבת ישראל או שקודם צריך לאהוב עצמו היטב?
(טז) אם אני אדיש כלפי הזולת האם אני שונא אותי?
(יז) אם יש לי רק "ניצוץ" של אהבת ישראל (ובפרט ניצוץ של מדרגות העליונות של אהבת ישראל) האם יש לזה שום תועלת?
תשובה:
א. יש להתבונן ב"אחדות". באחדות של ה', ובתכלית שהוא גילוי האחדות בין הבורא לנבראים, ובין הנבראים עצמם. נצרך לקנות "מבט" של אחדות "על הכל". ואזי מתוך עומק הכרת האחדות לפי ערכו להתפלל על כך.
ב. כן!!!
ג. לא לעבוד על יחיד אלא על קבוצה, קהילה, או הכלל כולו.
ד. כן, אולם ראוי לא להשתמש בכך הרבה, כי זה יכול להכניס לדמיון בלתי רצוי ומאוזן.
ה. כל ב' הפכים שורשם אחד. ולכך ב"שורש", היפך אהבה שנאה, כי נגלה היפוכו. אולם בענפים זה יכול להתראות כאדישות, העדר קשר וחיבור.
ו. לכל כלל יש יוצא מן הכלל.
ז. לא. אין להם דעת שלמה, דעתה קלה, אולם יש לה דעת. ובלשון הקבלה, יש להם דעת דגבורה, ונחסר להם דעת דחסד. ולכך אמרו חז"ל, שעיניה צרה באורחין. ובלשון פנימית, נחסר לה כח כללות ההפכים.
ח. זהו אהבה מכח שהם חלק מגופו, נולדו ממנו, ולבושי נשמתם ממנו, אולם אינו שייך לאהבה של כלל ישראל. לבן הזוג פעמים רבות עושה כן מתוך הכרחף או מצד אשתו כגופו, ואינו אלא "ניצוץ" קטן מאהבת ישראל.
ט. כוחותיו, אלו אף כוחות גופניים. מדרגתו, זו מדרגת פנימיותו "עתה". שורש נשמתו, זה חלקו. ואל רוב מוחלט של בני האדם, מדרגתם עתה ושורש נשמתם אינם שווים לעת עתה.
י. את הרע.
יא. אהבה שאינה תלויה בדבר, היא למעלה מן "הדבר", אולם יש השכלה מדוע לאהוב, כדוגמת אהבת אב לבנו, שאינו תלוי במעשיו, אולם אוהבו כי הוא בנו. לעומת כך אהבה למעלה מטעם ודעת, זהו למעלה מן השכלת המוחין, זהו מדרגת אחד בעצם שלמעלה מן המוחין.
יב. אם זו אהבה "נקייה", זהו אהבת נשמה. ואם לאו זהו מנפש בהמית. עיקר התיקון חיבור עמוק לעצמו ולקב"ה, ואזי אינו תלוי באחרים.
יג. יש להשתתף לפי שיעור כוחותיו ולא מעבר לכך!
יד. אם זהו מצד פנימיות נפשו, זהו גילוי השורש או ניצוץ מהשורש של אהבה שלמעלה מטעם ודעת. ואם זהו מצד החיצוניות, זהו חוסר איזון בכוחות הנפש.
בין כך ובין כך נצרך תיקון של איזון, והדברים ארוכים.
טו. כן, קרוב קרוב קודם.
טז. צריך לעבוד תחילה על עצמו, ולהיות מחובר לעצמו.
יז. בעל מודע, כן. כנ"ל אות ה'.
יח. בודאי!
קטגוריות
