שאלה: מאנגלית
שלום לרב
יש לי בן שברוך השם הוא מקור לנחת נהדרות לי ולאשתי, בלי עין הרה. הוא בן 11 וסיים איתי 3 סדרות משניות, במטרה לסיים את הש"ס לפני בר המצווה שלו, ואנחנו כבר לומדים יחד גמורה. הוא גם התחיל לבוא איתי לבית הכנסת ואפילו יוצא בכוחות עצמו להתנזר על מנחה/מעריב בבית ספר קרוב ליד כשאני מתרוצץ במקומות אחרים, בכולל.
הוא לא מתגעגע למניין. והוא גם מצליח מאוד בלמידה ונהנה מזה מאוד.
הוא ילד מהנה ושמח וגם כל הלמידה וההתמצאות לעיל הינם בהתנדבות מלאה. אנו אכן מעוררים את הלמידה שלו אך זוהי בחירתו ואיננו דוחפים אותו ללכת ולהתלהב או ללמוד.
אני יודע שהתברכנו בילד כזה, וייתכן כי החשש הזה הוא מינורי בהשוואה לנושאים אפשריים אחרים, אך האם יש נקודה שבה אני עלול לדאוג שהוא עושה "יותר מדי" בשביל כאלה ילד צעיר ושאנחנו צריכים לבנות אותו לעשות פחות? או שזה נראה נורמלי? אני יודע שרבים ממגדי שיעורים הבחינו בבעיה של "פרפקציוניזם" בתלמידים שלהם שלעיתים קרובות יש תוצאות שליליות מאוד על העבודה שלהם. לא נראה שיש לו את הבעיה הזאת.
אני שואל את זה בעיקר כי אנחנו נמצאים בחוצץ לארץ וזו לא הנורמה אצל ילד כל כך צעיר שעושה כל כך הרבה.
תודה על תשובותיך בעבר, ונכונותך לעזור ולייעץ.
השם צריך לתת לרב כוח מתמשך ויכולת לעזור יותר ויותר.
תשובה:
צריך לבדוק מעת לעת שאינו לחוץ, ועושה זאת מתוך שמחה, וחש סיפוק במעשיו, ועושה זאת מתוך רצון עצמי ופחות מתוך רצונות של אחרים.
צריך ללמדו שרק הקב"ה שלם, ועושה מעשיו בשלמות. וכל אדם עליו ללמוד מה הם כוחותיו, ולפעול לפי כוחותיו.
קטגוריות
