שאלה:
כאברך ליטאי אני מאוד מתקשה לברר לעצמי את היחס והמשקל של המקווה ביהדות, האם ללכת? כמה ללכת? וכמה זה חשוב? וכן ביחס ללימוד בספר הזהר אם ללמוד אותו וכמה ואיך? אם הרב יכול להאיר לי את הדרך?
תודה רבה!
תשובה:
אין דרך אחת בלבד בעבודת השם, אלא דרכים רבים. וחלק מן הדרכים תופסים את המקוה כעיקר גדול, וכמ"ש המס"י בביאור מדת החסידות פרק י"ח וז"ל, טבילות הקרח והשלג, וכו', צריכים לבעלי תשובה, וקצתם ראוים אף לפרושים, הנה לא על אלה נוסד החסידות כלל, כי אם הטוב שבמנהגים האלה הוא ראוי להתלוות אל החסידות, עכ"ל.
ולכך בכל עת שנצרך לטהר גופו, כתקנת עזרא, בוודאי ראוי מאוד לטהר עצמו. וכן בערב שבת ויו"ט, ופשוט. ומלבד כך לפחות לא יעבור עליו ג' ימים ללא טבילה, אולם טבילה מתוך תשובה מעומקא דלבא.
כבר אמר החזו"א שהספר מוסר המעורר ביותר הוא הזוה"ק, ולכך ראוי לפחות ללמוד חלק הנגלה שבו. וסודר בצורה יפה בהוצאת מתוק מדבש.
קטגוריות
