שאלה:
א. איך אפשר לדעת בכל דבר מה רצון ה'?
ב. כמעט כל יום אני שם לב שאני צריך לעשות תשובה על ב' דברים, א. כוונה בתפלה שלא כראוי. ב. ביטול תורה. ואני מרגיש בלבי שאני צוחק על עצמי כל יום, ולפעמים פעמיים שלוש ביום לעשות תשובה על אותו דבר.
ג. האם כדאי בגיל כזה (15) לעשות צומות על עוונות (אולי עד חצות וכדו')?
ד. הרב כתב לי ללכת בדרך עבודת ה' לפי טהרת לבו. ואיך אדע מהו טהרת ליבו?
ה. ברמב"ם בסהמ"צ מצוה ד' מנה את מצות יראת העונש, ונראה מדברי הרמח"ל במסילת ישרים דיראת עונש אינה היראה אמיתית אלא יראת הרוממות. וא"כ למה התורה צוותה על זה ולא על יראת הרוממות?
ו. האם יראת העונש היא הדרך להגיע ליראת הרוממות, או שאפשר להגיע ישירות ליראת הרוממות?
ז. ואיך באמת מגיעים ליראת הרוממות, במה להתבונן וכמה זמן להתבונן?
ח. מה הדרך בלימוד בזמנים מחוץ לסדרי הישיבה, ללמוד כל יום הספק מסוים (כגון דף היומי) או ללמוד יותר בעיון בלי הספק? ואם בעיון מה ההגדרה עיון?
ט. איך מגיעים לחשק בזמן עבודת ה' שיש כל מיני זמנים כבויים מחשק?
י. כמה זמן ביום צריך ללמוד מוסר?
יא. איזה ספר כדאי ללמוד על פרשת השבוע?
יב. איתא ברמב"ם שאדם שבעירו רשעים שיברח למדבריות ואמר החזו"א (בזמנו) דהישיבות הם המדבריות, אך כבר אמרו בזממנו שצריך גם בתוך הישיבות לבנות מדבר לעצמו, ואיך באמת אפשר להתרחק מחברה שנמצאים איתם כל היום (וכשאני מסתכל על עצמי מאז שנכנסתי בשיעור א' עד איפה שאני נמצא עכשיו שיש לי כמה דברים שירדתי בהם)? ומה הדרך הנכונה עם חברים בכללות?
יג. למה צריך שאדם יהיה עם חברה (או דאה"נ לא צריך)?
יד. מה הדרך בלימוד גמרא (בפרט בחזרה) האם לקרוא את הגמ' ולהסביר כל פרט ופרט לעצמו אע"פ שיודע זאת, או שמספיק לקרוא את הגמ' ולהבין?
טו. האם נכון להימנע מקריאת עלונים של ד"ת ובמקום זה ללמוד עוד גמ', או שאולי זה יביא חיזוק עבודת ה' ולכן לקרוא?
טז. מה אפשר לעשות בשביל לזכור את לימוד התורה (אני שוכח די מהר).
יז. האם יש ענין לסיים ש"ס בגיל מסוים (למשל עד החתונה)?
יח. האם זה נכון שאין דבר שהוא לא מצוה ולא עבירה אלא כל דבר אם הוא לא מצוה הוא עבירה (ואם זה נכון מה הפשט שחיבוט הקבר זה על ההנאות המותרות)?
יט. אם מישהו מגיע אלי ומספר לי צרה או דבר לא טוב שקרה לו, מהי הדרך הנכונה לעשות עמו, להגיב לו בא נתחזק שהכל לטובה, וזה ודאי הכי טוב, או להשתתף עמו בצערו?
כ. האם נכון לומר שהתכלית של הגעתנו לעולם היא שיתגלה כבוד שמים בעולם, ואם לא אז מה כן התכלית של הגעתנו לעולם.
כא. איך אפשר באמת להתרומם ביום שבת ולנצל אותו כראוי?
כב. האם מותר לעיין בתוכנת אוצר החכמה במחשב (ללא חיבור לאינטרנט) או שגם מזה כדאי להימנע?
כג. המשנ"ב בסי' רל"א סק"ב כתב "וראיתי לאנשי מעשה שקודם אכילה היו אומרים הנני רוצה לאכול ולשתות כדי שאהיה בריא וחזק לעבודת ה' יתברך", האם יש ענין לומר את זה גם אם לא כל כוונתו בשביל זה (אולי בשביל להחדיר לעצמו ידיעה זו) או שאין ענין?
כד. איך אפשר לעבוד את ה' כל הזמן בהתלהבות החושים והנפש?
כה. מצד אחד צריך אהבת ה' ומצד שני יראה, איך אפשר לפחד הרי אני אוהב ואוטומטית הוא אוהב אותי, זה לכאורה סתירה גם לאהוב וגם לפחד?
כו. איך אפשר לקבוע בנפשו אהבת ה' תמיד?
כז. לגבי חזרה על הלימוד, מה הדרך הרצויה, כמה להשקיע בלימוד וכמה לחזור?
כח. השל"ה כתב שבשבת לגבי אכילה שיהיה בבחינת "טעימה". האם זה טעימה מכל דבר או מדברים מעטים קצת יותר מימות החול?
כט. מה לעשות בהתבודדות, לבקש על העתיד או להודות על העבר. ואם צריך מקום בלי אנשים או שאפשר לחשוב ע"ז גם ליד אנשים?
ל. איך אפשר לצמצם את המחשבה בעת הלימוד רק להיות מרוכז בד"ת ובגמ' ולא להסיח דעת?
לא. הרב כתב שצריך לפני הלימוד לחשוב על "רצון חזק להתחבר למדרגת התורה בחשק הלב ובצורת תפיסת המחשבה", ולא הבנתי מהו מדרגת התורה.
לב. הרב כתב לי שאם אני יכול לחזור לעולמי (לענות לאחרים שאלות באמצע שאני לומד). מה הכוונה לעולמי, להשלים את ההספק שאני רוצה ללמוד או אחרת?
לג. בסיום מסכת יש ענין לעשות את זה לציבור או שאפשר לעשות עם עצמי (אני מאוד מתבייש לעשות בציבור).
לד. מה הם הי"ב דרכים בעבודת ה'.
לה. שהתחלתי לעבוד על מה שאמר הרב בבלבבי משכן אבנה שיחשוב כל חצי שעה בערך שיש בורא ואני נברא בהתחלה (למשך כשבוע) זה באמת הצליח והרגשתי שזה ממש מחשבה פנימית אבל פתאום (אחרי שבת שהייתי בבית) זה ירד ולא הצלחתי להיזכר בזה הרבה, וגם כשנזכרתי זה היה מחשבה חיצונית ולא פנימית כבתחילה. איך אני יכול שזה יהיה באמת הרגשה של מחשבה פנימית?
לו. איך אפשר באמת להרגיש בכל מהלך התפלה שעומד לפני המלך (תמיד זה תופס אולי חצי דקה ואח"ז לפעמים חוזר)? ואיך אפשר להגיע לחיבור לתפילה?
לז. מה שהרב מבאר בשיעורים זה דרך אחת מכל הדרכים בעבודת ה' או שהרב מצרף את כולם יחדיו (ואם זה דרך אחת, מדוע הרב בחר לבאר דרך זאת).
לח. האם אדם יכול להסתדר עם כל הדרכים בעבודת ה' או שכל יחיד זה לפי נפשו.
לט. הרב כתב שהמדד לגבי כל מיני עונג שבת וכדו' זה אם עולה עי"ז ברוחניות, איך באמת אפשר לדעת לפני מעשה שיעלה או שלא יעזור לו?
תשובה:
א. בדבר שיש גדרי הלכה, יש לבררם, ושם מדרגת "הוראה", גילוי רצונו ית"ש. אולם בדבר שאין הלכה מבוררת, אי אפשר לעמוד בשכל אנושי מצוי על רצון ה'. ונצרך לברר מהו רצונו הפרטי, ולעשות להיפך, ועי"ז מכניע כח הרע שבקרבו ונעשה זך, ועי"ז מוסר הקליפה שהוא "רצון עצמו" המעלימה על "רצון ה'" להתגלות. וכאשר הוסרה קליפה זו, חש ומשכיל מהו רצון ה'.
ב. דברים אלו נצרך לעשות בהם תשובה לעולם, כתשובת ר' סעדיה גאון הנודעת שביחס להשגתו ומדרגתו היום, נצרך לעשות תשובה על כל עבודתו עד עתה. והיחס הנכון, לנסות בכל יום להיות טוב יותר מאתמול, ולא להיבהל מהנפילות. ולאורך זמן יש לבדוק האם נעשה טוב יותר, ואם כן, זהו הדרך הנכונה. ואם לא, צריך לעשות תשובה, כמ"ש הר' יונה, כי הוא בבחינת מתייצב על דרך לא טוב. והיינו שצריך לחפש דרך נכונה יותר בפרטות עבורו.
ג. על דרך כלל לא, ולכל כלל יש יוצא מן הכלל.
ד. חיבור לרצון הנקי האמיתי הפנימי ביותר לפי מדרגתו.
ה. עיין קנאת סופרים על אתר שדן בכך.
ו. מתתא לעילא, קודם יראת העונש ואח"כ יראת הרוממות, ולהיפך, מלעילא לתתא, קודם יראת הרוממות ואח"כ יראת העונש. אולם לעולם נצרך ב' היראות, וכל הנידון סדר הקדימה.
ז. כמ"ש הרמב"ם שיתבונן בגדלות ה', ויתבונן בגדלות בריאתו, וכן יתבונן הרבה בגדלות התורה שארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, והיא חכמתו של הקב"ה. כמה דקות ביום.
ח. הדבר משתנה מאדם לאדם.
ט. לזהות לעולם את החשק, בין אם רב ובין אם מעט וחלוש, ולהתחבר לחשק לפי ערכו באותו עת, ובצורה זו מחובר תמיד לחשק, והוא בבחינת אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ואזי זוכה לעלות ולרומם החשק בעיתים מזומנים. וכפי הצורך פעמים יש להלהיב החשק ע"י ספרים קדושים, וע"י התבוננות, וע"י שינון פסוקים וכדו' בדיבור, ובקול חזק, ופעמים קול בוכים. הכל לפי העת.
י. בין חצי שעה לשעה.
יא. תלוי בנפש כל יחיד ויחיד.
יב. למצוא חבר או שנים הכי קרובים לעולמך, וליצור עמהם קשר קרוב. ועם השאר קשר של הלכות דרך ארץ ונעימות.
יג. כל העולם כולו לא נברא אלא "לצוות" הזה, זהו עומק צורת האדם, יצור של "צירוף וחיבור". חיבור לעצמו, לבני אדם, לתורה, ולקב"ה, ולכלל הבריאה. ולפי צרכי נפשו של כל אדם נצרך איזון בין כל חלקי החיבור הללו.
יד. בלימוד ראשוני כדאי מאוד להסביר. ובחזרה, תלוי בנפשו של האדם.
טו. עדיף לקבל חיזוק מספר מסודר ובנוי מתחילתו לסופו. אולם פעמים נצרך לנפש שחרור, וחלק מכך הוא קריאת עלונים. וחלק מהשחרור לקבל את החיזוקים לא דרך ספר מסודר, אלא באקראי ע"י עלונים.
טז. העיקר הוא "זיכוך", שאזי אותיות התורה (מניינם ז"ך אותיות) נחקקים בו. ונצרך מאוד להבין ברור כל דבר ודבר לפי ערכו עתה, וכן חזרות רבות. וכן אהבת התורה בכלל, ואהבת השכלתה בפרט.
יז. כן.
יח. כל דבר שאינו אסור, נכלל במצות קדושים תהיו, פרושים תהיו, וכמ"ש הרמב"ן על אתר. וחיבוט הקבר בא לזכך חיבורו לחומר אף מה שהיה נצרך, אולם עשה זאת שלא לשם שמים, כגון אכילה הנצרך שלא לשם שמים.
יט. קודם להשתתף בצערו, ואח"כ אמונה שהכל לטובה.
כ. התכלית היא גליוי שלם של הקב"ה, וחלק מאותו גילוי הוא כבוד שמים.
כא. נצרך חיבור עצמי לשבת. כדאי ללמוד את הספר שבת מלכתא ודעת שבת.
כב. מותר, אולם עדיף שרק בעת הצורך ממש, ובפרט בגיל הנעורים.
כג. יהיה מודע שזו כוונתו החלקית, וגם מה הם שאר כוונותיו, ואזי יאמר כן. מתוך רצון שכוונה זו תגדל.
כד. אצל רוב בני האדם לא צריך לעבוד כל הזמן בהתלהבות. נצרך רצוא ושוב, עבודה מתוך התלהבות, ואחריה עבודה מתוך מתינות ושקט פנימי, וחוזר חלילה.
כה. כאב שאוהב, אולם פעמים אף מעניש. וזהו ביראת העונש.
כו. נתבאר בהרחבה בשיעור מערכות באהבת ה'.
כז. לחזור כשעה ביום, וכן בבין הזמנים ושישי שבת.
כח. כפי צרכו הנפשי והגופני.
כט. תחילה מודה על הלשעבר ואח"כ זועק על העתיד. אפשר גם בין בני אדם, אולם באופן שאינו שונה על ידי זה ונותנים דעתו על מה שעושה.
ל. להסיח דעת מהיסח הדעת, וכל פעם שהסיח דעתו לא לחשוב על כך, אלא לחזור למחשבתו בתורה.
לא. נתבאר בשיעורי נפש החיים שער ד'.
לב. הכוונה לחיבור שקט פנימי עם חלקך בנפשך ובתורה ובחיבור לקב"ה.
לג. לעיתים רחוקות לעשות אף בציבור.
לד. זוהי סוגיא רחבה, ונתבארה בסדרת ראש חודש, בכמה חלקים.
לה. מלבד כל חצי שעה, בכל יום לייחד זמן לדבר עם הקב"ה בפשיטות ובעומק הלב, ומידי פעם לאורך היום לדבר עם הקב"ה במחשבה, הודיה, תפלה, וכדו'.
לו. לעת עתה זה הדרך הנכונה, תפסת מרובה לא תפסת.
לז. צירוף, שמגלה דרך שורשית.
לח. כל יחיד לפי נפשו.
לט. אין לבדוק כל מעשה, אלא כלל הדבר, כגון אם אחרי שבת חש שיורד או עולה.
קטגוריות
