שאלה:
א) איזה מחשבות יש להתבונן בשעת הרקידות בשמחת תורה?
ב) האם נכון לומר שיש מח' איזה כיבוד חשוב יותר, חתן תורה או חתן בראשית, שמח' זו תלוי מה חשוב יותר, ה"ראשית" או ה"אחרית", להתחיל התורה או לגמור התורה?
ג) ביו"ט אני הולך להורים שלי בברוקליו וקשה לי מאד לשמוח ביו"ט מחמת שהרוח שמה אינה רוח של תורה, גם הזקנים שלי באים לבית ההורים ליו"ט וזקני הוא יותר מתשעים שנה אמנם הוא אדם קשה שאינו מחייך ואינו אומר שום דבר משמח ואני מרגיש מאד מאד לא נעים בסביבתו, ובכל שנה הוא לוחם עמי שאין לי לישון בסוכה והוא אמר לי שהוא לא ישן בסוכה כל חייו ושאני מצטער ופטור, ואני מרגיש כ"כ שבור על שאני צריך ללחום נגד הסבא שלי כדי לקיים רצון הבורא וגם מאד קשה לי לא לצעוק עליו על חוסר היראת שמים שלו (הוא אינו פותח שם ספר בכל יו"ט, אינו לומד כלום, ולא עוד אלא שמפריע אותי מקיום מצוה מן התורה!), וגם האמא שלי אינה אוהבת אותם וזה מאד משבשר את רוחי על שאין לי שלום במשפחתי, ועוד האמא שלי מלחיץ אותי הרבה לרוץ כל היו"ט אחר הילדים לשמור עליהם יותר שהם לא ישברו הכלים נאים בהבית וכדו' ויש הרבה עוד דברים וא"א להאריך אבל השאלה הוא שהן מבחינה נפשית הן מבחינה רוחנית קשה לי כל יו"ט לשמוח, וזה מלבד כל הלחץ שיש עם הילדים (וכ"ש יש מריבות עם האשה...). כמובן שכל אלו הם נקודות שונות וסוגיות בפנ"ע, אבל האם יש עצות או דרך לזה, לשמוח ביו"ט על אף כל הקשיים.
ד) ועוד בעיא שאני מתפלל עם אבי בבהכנ"ס שכל אדם שם יש להם מכשיר חכם עם אינטרנט ואיני יודע אם יש א' מהן שהם מהיראים שבכלל ישראל, וקשה לי להיות שמה מחמת שאני יודע שכולם מחוברים לשער הנון דטומאה, ולא עוד אלא שעכשיו גם הרב שמה שהיה מאד ירא שמים עכשיו קנה מכשיר חכם,,,,כיצד אני יכול להתפלל שמה ברוגע ולא ליפול לעצבות בהיו"ט לעומת הנ"ל?
ה) האם נכון לומר שכל הרוחניות והעליי' האמיתית שלי מהיו"ט צריך לבוא אצלי בדרך "אחור" ולא בדרך של פנים, כלומר כל העליי' הוא שיש לי לעבוד על המידות שלי בכל היו"ט ולא להרגיש כעס על החסרונות של אחרים הן במידותם הן במצב רוחניותם? כ"כ קשה לי לקיים כיבוד אב ואם מחמת שנפשי מופרע מהרבה מהתכונות ומהמעשים של הורים וזקנים שלי, וא"כ אפשר שכל העליי' מהיו"ט אצלי הוא שאני צריך לעבוד על כיבוד אב ואם ועל מידותי, לעשות מה שה' רוצה ממני באמת ולא מה שאני חושב שכך צריך להיות...?
ו) מה עדיף ללמוד ביו"ט, לעמול בסוגיא או ללמוד ענינים של החג בעומק?
ז) האם היחוד עם ה' שנעשה בשמיני עצרת ושמחת תורה, וכן מסירת הפתקא טבא וגמר הדין ביו"ט זו, האם זה תהליך שמתמשך לאורך כל החג ומסתיים ברגעים האחרונים של החג, או שהיחוד וכן התיחום נעשה באיזה שלב בהיו"ט?
ח) בשמחת תורה האם מומלץ לכל אדם לשתות מעט כהל כדי לשמח ביו"ט, רק מעט ולא להשתכר כמובן? דמצינו כמה צדיקים שששתו בשמחת תורה (ושמעתי שאף בגדולי ליטא היו ביניהם ששתו מעט בצנעא), או שכל השמחה בשמחת יו"ט צריך לבוא כל כולו מהפנימיות ולא משום דבר משקה?
חג שמח למו"ר הרב שליט"א שעל כל מילה ומילה של הרב אני שותה בצמא, ותהא שנה זו שנת גאולה השלימה עם השמחת התורה הפנימית והאמיתית לנו ולכל כלל ישראל.
תשובה:
א. העלאת מדרגת הרגליים, ממדרגת הרגל דקלקול, דהיינו הרגל לדבר עבירה, או הרגל של מלומדה, למדרגת "תרגלינו בתורתך". זהו מצד הרקידה ולא מצד "ההקפות".
ב. כן!
ג. לפנות מידי פעם כמה רגעים ולהיכנס לפנימיות הנפש ולשמוח שם.
ד. להתבודד נפשית באותו זמן, כדברי החובות הלבבות, ולחוש שהינך נמצא עם הקב"ה, "אני והוא".
ה. חלק, אולם לא הכל! כנ"ל אות ג'.
ו. עדיף ללמוד סוגיא שקשורה ליו"ט, ודרכה להגיע לפנימיות היום. ובנוסף ללמוד "עניינים" של היו"ט.
ז. עיקר היחוד בתפלת גשם במוסף, ואז מסירת הפתקאות.
ח. מן הדין יש מצוה לשמוח. כבר אמרו חז"ל שאין שמחה אלא בבשר ויין. ועיקר בשר קדשים נחסר לנו, אולם יש לנו יין למי שזה משמחו. וראוי לשתות רביעית יין שהוא שיעור שתייה. ומי שנצרך יתר על כן על מנת שיגיע לשמחה, ראוי מאוד שיזהר שלא יתקרב כלל וכלל לשכרות.
וראוי שעיקר השמחה יהיה בפנימיות, וכל השתיה יהא רק על מנת לעורר את השמחה, ותו לא.
קטגוריות
