וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה [#15521]

ו' חשון התשפ"ב

שאלה:

ב"ה שלום לכבוד מורנו ורבנו הרב בלבבי שליט"א האמת ששאלתי את השאלה הזאת בעל פה את הרב לפני כמה שנים, אבל אני לא כ"כ זוכר את התשובה, אני זוכר במעורפל. אז אני מנצל את המקום הזה, בפרט שפה זה כתוב ונשמר. בראשית ח' פסוק ט': וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה--כִּי-מַיִם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה א) כתוב "וַתָּשָׁב אֵלָיו", אנחנו יודעים שזה לתיבה, אבל התורה בכל זאת כותבת "וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה" למה להוסיף "אֶל-הַתֵּבָה" ? ב) התורה לפעמים מדלגת על מאות שנים, עשרות שנים. מה ראתה התורה פה לפרט את תנועת היד של נח? זה משהו שלוקח חצי שניה, שהוא שלח את היד, תפס את היונה, הביא אותה אליו. ג) עוד התורה מוסיפה את המילים "וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה", אנחנו יודעים איפה היה נח... למה שוב להוסיף "אֶל-הַתֵּבָה" ? הרי כבר קודם נכתב שהיא שבה אליו אל התיבה. תודה רבה, ה' יברך את כבודו בכל הברכות שכתובות בתורה!!

תשובה:

א. עיין רד"ק שם (פסוק ז) ואמר אל התבה שנחה על גבי התיבה. וכן בהעמק דבר (פסוק ט). אולם בעומק זהו יחוד ציפור עם התיבה, ודו"ק. ב. עיין ר' יוסף בכור שור על אתר, והובא במושב זקנים, שבדק שמא הביאה עמה דבר שעי"ז ידע אם קלו המים. ועיין אור החיים שלקחה למקום המיוחד לשמירתה. ועיין העמק דבר, שעשה כן להחימה עד שתנוח מעייפותה. ועיין שפתי צדיק (ויחי). אולם בעומק יותר עיין זוה"ק (תיקוני זהר חדש, תקונא קדמאה) שזה קאי על השכינה שהקב"ה כביכול לוקחה בידו. ועיין אמרי נעם (ערב יו"כ) וז"ל, וישלח ידו – שהקב"ה פושט יד לקבלם. ומעין כך באגרא דכלה (נח). ועיין ספר הגימטריות לר' יהודה החסיד, וישלח ידו ויקחה – רמז יוסף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו (ישעיה, יא, יא). ג. כנ"ל.