פנימיות/קבלה [#15587]

ו' חשון התשפ"ב

שאלה:

שאלה א-מה החילוק בין עיגול ליושר על פי התפיסה שבעיגול סופו תחילתו ותחילתו סופו וגם באור ישר וחוזר תחילתו סופו וסופו תחילתו אזי הם למעשה אותו דבר? שאלה ב- מלכות נעשה כתר וחוזר מעלא לתתא מה קורה שמגיעים למלכות דעשייה שאין תחתיה עוד עולם העשייה שתהיה לו כתר לא יהיה גילוי מלכות כתר של אני ראשון אחרון? שאלה ג- יחוד כתר מלכות קרוי ברמחל יחוד אני ראשון ואני אחרון היינו יחוד ראש וסוף וגם החכמה בזוהר משפטים קרי ראשית והמלכות תמיד סוף אז יחוד חכמה והמלכות שזה יחוד חן גם קרי אני ראשון ואני אחרון? דהיינו מה החילוק בין יחוד כתר מלכות ליחוד חכמה ומלכות? שאלה ד-כדי שיהיה אור חוזר מהאור הישר לכאורה חייב שיהיה איזה מסך מנוגד בגדר בחינתו לאור כדי שהאור יפגע בו ויחזור מה זה המסך הזה? ואיפה הוא נמצא? שאלה ה- הרמחל כותב בפתח טז שהאור ישר מתלהט למטה וחוזר למקורו באין סוף המקיף למטה ואז שוב עולה ומתלהט למעלה וחוזר למקורו באין סוף המקיף למעלה. כיצד זה קורה אם יש כידוע חלל פנוי בין המילוי לסיבוב של האין סוף המקיף כיצד האור חוזר "למקורו באין סוף המקיף" ? שאלה ו- כידוע לכול ב בחינות מנוגדות יש ממוצע מה ממוצע בין רצוא לשוב ? שאלה ז- מה העניין שהתינוק הוא משותף מין האם והאב יחד ובכול זאת אינו לא האם ולא האב ? שאלה ח- כתוב ליבי ראה הרבה חכמה וזה מיוחס בספרים להסתכלות שהיא בחכמה והרי בינה ליבא ליבי ראה היינו בינה לא חכמה ? שאלה ט-בעולם העליון כידוע אין ציור גשמי והכול רוחני ונבדל אז כיצד מופיעים תיאורים של בית דין עם שופטים זה אומר שיש בשמיים ממש שולחן ובין דין כמו פה הרי אין שם ציור גשמי כלל ? (וכן צואה רותחת בגיהנום ועמודי תלייה וכול כיוצא ) שאלה י- אין אדם נוקף אצבע מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה . האם הפירוש הוא שממש מכריזים ואז זה קורה למטה או שהכוונה שמה שקורה במרחב הגשמי קורה קודם במרחב הרוחני ומיזה השתלשל למרחב הגשמי ? שאלה יא- פנימיות וחיצוניות הם בחינת ימין ושמאל או בחינת פנים ואחור מתוך הששה קצוות וכן עליון ותחתון הם בחינת ימין ושמאל או בחינת מעלה ומטה? (ימין ושמאל פנים אחור מעלה ומטה ששה קצוות כידוע) שאלה יב- מדוע כתוב המבדיל בין קודש לחול ולא המבדיל בין חול לקודש? שאלה יג- הרב כתב בדע את מחשבותיך שהתמונה בינה השכלה חכמה. והרמחל (פתח ו)כתה שהתמונה היא המלכות שעל ידה הנביאים מקבלים החזיון וכן מבואר בלקומ" תורה ד שהתמונה היא מיוחסת למלכות כיצד זה מתיישב? שאלה יד- לא הבנתי הפירוש הפשוט היכן נמצאת המחשבה בלב או במוח אם אפשר קצת להאריך טו- נהמא דכיסופא זה כידוע עמל הנבראים שלא יתביישו לקבל השפע "בחינם" והשאלה היא אם הבורא כול יכול מדוע שלא יברא מלכתחילה שהאדם לא יתבייש מדוע הוא צריך שיהיה עמל כדי שלא יתבייש האדם? שאלה טז- מדוע בריש בראשית התורה מתארת לכאורה כאילו חטא עץ הדעת היה דבר טוב " ותפקחנה עיני שניהם" היה צ"ל ותסתמנה וכן " מי הגיד לך כי ערום אתה ..העץ אשר אמרתי לך בלתי אכול ממנו אכלת" זה משאיר מקום לטעות ולחשוב כאילו אדם היה ערום ולא היה מודע לכך ושאכל מין העץ נעשה מודע לכך וזה נותן מקום חלילה לטעות כאילו אדם היה במצב שנועד להסתיר ממנו שהוא ערום וכעת הנה רווח מזלו והוא יודע שהוא ערום (דגש על " מי הגיד לך כי ערום אתה " זה נשמע כאילו זה היה קיים אבל מוסתר ממנו לא כמו התפיסה שלא היה בכלל ציור של גוף גשמי אלא רק נשמה זכה בלי לבוש ואז בחטא התגשם העסק ונעשה ציור גשמי) שאלה יז- כידוע רוח היא בלב ורוח היא ו"ק והלב זה בינה ובינה זה במוחין לא בו"ק כיצד זה מתיישב שאלה יח- מה החילוק הפשוט בין מדמה של המוח למדמה של הלב ? ואיפה נובעת התפיסה שיש שני כוחות של מדמה ולא אחד? ואיזה מהם הוא העיקר? שאלה יט- מה החילוק הפשוט בין מחשבה לדמיון כי שהאדם מדמיין הוא חושב על אותו דמיון ושהיא חושב על איזה דבר הוא מדמה אותו בדעתו? שאלה כ-האם העבודה היא להמשיך מידות למוחין או לעלות את המידות לדרגת מוחין(אם יש כזה דבר)? ואם העבודה היא להמשיך מידות למוחין מה נעשה במידות שקיבלו מוחין? ( היינו האם הם מתעלים לדרגת מוחין) שאלה כא- מה נקרא נקודה המלכות שכינה או החכמה שהיא יוד או היסוד או הכתר שהוא קוץ היוד שזה תחילת גילוי הנקודה? שאלה כב- מה ידוע לרב בעניין שכל הפועל שאיתו הנביא יוצר את המציאות ? וכיצד זה מתיישב אם זה שהנביא מקבל נבואה מלמעלה ולא יוצר הנבואה בעצמו? שאלה כג- כתוב במדרש רבה בראשית א,ט וזל -" פילוסופי אחד שאל לרבן גמליאל אמר ליה צייר גדול הוא אלוקיכם רק שמצא סממנים טובים שסייעו אותו תוהו בוהו חושך רוח מים ותהומות ...." - לפי הפשט ניראה שפירושו שהפילוסופים שכפרו בקדמות האל סברו שהבורא לא ברא את העולם יש מאין אלא רק צייר הבריאה על ידי סממנים שכבר מצא בעולם רח"ל מדעתם . מה יש לרב לומר בפירוש מדרש זה ? ומה ראו חזל להביא טענת המינים ? שאלה כד- האם מלאך מודע לקיום של עצמו? כי לכאורה הוא רק טוב ובטל לאין סוף בבחינת רצוא כול הזמן ואינו מציאות כשלעצמו וכול מציאות האדם כשלעצמו הוא כדבר נפרד מהבורא כביכול וזה יכול להוביל למסקנה שמתי שהאדם יתקן עצמו וישאר רק טוב הוא לא יהיה מודע לקיומו שלו עצמו כי אין לו דבר מעצמו וזה דבר קשה שאלה כה- האם אחרי האלף העשירי שהכול יחזור לאין סוף הנבראים לא יהיו מודעים לקיום של עצמם או שהם יהפכו להיות הבורא בעצמו שהוא כן מודע כיביכול לעצמו( אע"פ שגם זה מוליד שאלה שמודע ולא מודע הוא בסוד היחסות של שני הפכים שזה דבר שאינו אצל הבורא שני ניגודים) ??? שאלה כו- מה החילוק בין רע שיש בו טוב לטוב שיש בו רע ? ( אם יש כזה דבר) שאלה כז- עבירות של יהרג ואל יעבור זה כולל שאם יענו את האנוס הוא חייב לסבול העיינוים ולא לעבור באלו העבירות ? והאם מותר לאדם בעזה מצב לאבד עצמו שלא יתעללו בו? שאלה כח- ראיתי צילום עתיק של חוקרים במצריים שרואים נחש כרוך על עץ שהוא בציור עשר הספירות אבל קצת שונה מהציבור הרגיל אלא יש עשרה פרחים כפי הסדר של המבנה המוכר ונמשך קו של נחש מהכתר למטה לצד החכמה ואז בקו ישר מימין לשמאל נמשך הנחש לצד הבינה וככה מימין לשמאל עד הסוף כמו "זיגזג" כזה מימין לשמאל לא שלוש קווים כמו אצלנו יש לרב מושג מה זה אומר ?? ( אולי קשור ויעשו בלטיהם להטוטים היפוך מצד לצד כמו להט החרב המתהפכת) שאלה כט- האם זרע לבטלה זה יהרג ואל יעבור? שאלה ל- כמה נשמות על פי הסוד יש בקילוח אחד של זרע ? שאלה לא- כיצד תורת החסידות נוקטת בשיטה שלא צריך סיגופים לכפר על החטאים שמבואר בפירוש באריזל שצריך סיגופים לתקן עוון זה בפרט פגם הברית ? שאלה לב-האם יש מציאות של יציאה מהגוף ממש (שלא בזמן מוות) שרואים מה נמצא בחוץ ואז ניתן לטייל ולראות דברים שנמצאים במציאות. כי כול מי שהתעסק במדיטציה יודע שמתי שהמתרגל יוצא מחוץ לגופו הוא רואה למעשה שיקוף שלו עצמו כמו בחלום שאדם מביט מחוץ לעצמו והוא למעשה אינו רואה מה שחוצה לו אלא רואה השתקפות שלו עצמו היינו שפוגש כוחות וחזיונות שהם למעשה אנרגיות הקשורות בנפשו (כמבואר הארוכה בספר של המאסטר הפרח הזהוב) ואינם מחוצה לו אלא כול הישויות שפוגש המתרגל הם מתייחסות לאישיות שלו ומייצגות חלק ממנה . שאלה לג- מה החילוק הפשוט בין "מלמד ידי לקרב" " ואצבעותי למלחמה" למה קרב אצל ידיים ולמה מלחמה אצל אצבעות ? תודה רבה על התשובות ♥️♥️♥️

תשובה:

א. עיגול, תנועה שווה של מעגליות. יושר, חוזר להתחלה בתנועה הפוכה, אור חוזר. ב. בסוד אור חוזר נעשה מלכות כתר. ג. יחוד כתר ומלכות, יחוד בבחינת תכלית הידיעה שלא נדע. יחוד חכמה ומלכות, יחוד חכמה עלאה עם חכמה תתאה. ד. כח העביות, כח שאינו מקבל אור אלא דוחהו. סוגיית "מסך" היא יסוד גדול בתורת בעל הסולם. ועיין בספרו אבן ספיר, ערך מסך. ה. הקו מחבר בין א"ס שמחוץ לחלל, לי"ס שתוך החלל. ו. כללות ההפכים. כי שורש תנועת רצוא ושוב כמראה הבזק מפני שבשורש הם אחד. ז. כי יש שותף שלישי – שכינה, וכן כל הרכבת שנים יוצר כח שלישי. ח. בינה – מח שמאל. ויסוד דבינה בוקע לחזה ושם נעשה הלב, כמ"ש בעץ חיים. ולכך הלב יש בו בינה, היינו התפשטות הבינה, יסוד דבינה, ולא שורש מקום הבינה. נצרך ידיעה סודרה ושורשית במבנה המבואר בעץ חיים. לשם כך יש ללמוד עץ חיים באופן סדור מתחילתו לסופו ולקבל "תמונה שלמה". ט. כל דבר שקיים למטה קיים למעלה, והוא שורשו, ושם קיים השורש הרוחני של הדבר. י. זה קורה למעלה, וסוף עולם עליון הוא "הפה", ושם יש הכרזה, יורד מראש לגוף. וזה נקרא מכריזין מלמעלה, היינו במדרגת ראש קודם רדתו לגוף. יא. בסוד אורך הם פנים ואחור, בסוד עובי ימין ושמאל. עליון ותחתון, נצח והוד, ושורש נצח ימין, ושורש הוד שמאל. יב. כי דרישת ההבדלה ע"י הקדש ולא ע"י החול. וזהו במוצש"ק שעתה קודש. ובע"ש הוא להיפך, עיין מרכבת המשנה (שבת, פ"ה, הלכה כ-כא). יג. תמונה פנימית בינה – תבונה. תמונות הנראית לעין במלכות. יד. נחלקו בכך דוד ושלמה. עיין ילק"ש ריש משלי. שורש המחשבה בראש, והתפשטותה בלב, כנ"ל אות ח'. טו. אינו שאלה כלל וכלל. זהו רצונו ועומק מחשבתו שטוב שיהא נהמא דכיסופא. זה לא דיעבד, זהו לכתחילה שכך יהא, ושיסולק ע"י עמל. טז. עיין רמב"ם ריש מורה נבוכים, פרק ב', שהקשה שאלה זו ויישבה. יז. כנ"ל אות ח', לב – בינה, היינו התפשטות הבינה, יסוד דבינה, אולם עיקר שורש מקום הבינה במח. ובלב נגלה אור הבינה בתוך הרוח. יח. מדמה דמח, דימוי מילתא למילתא, שכלי. מדמה דלב, כח ציור של דמיון. יט. דמיון בדבר שלא ראה, או שכח, או אינו קיים כלל. זולת כך זהו כח ציור שכלי. כ. ב' הצדדים בסוד אבא אמא להעלות המידות למוחין, בסוד ישסו"ת, להרחיב המידות ולהגדילם מו"ק, ולהוסיף להם ג"ר. כל אלו דברים פשוטים בעץ חיים. כא. כולם, כל אחד בחינה אחרת של נקודה. כב. נא לבקש לקבל תשובה ערוכה בענין השכל הפועל שנכתבה בשבוע שעבר (15417). כג. תופסים יש מיש, יצירה ולא בריאה. וכל טעות יש בה צד אמת, וזהו מדרגת עולם היצירה, ולא זכו להשכיל מדרגת עולם הבריאה, יש מאין. כד. כן. תפיסתך בביטול לא"ס אינה נכונה, ביטול היינו שמודע שקיים ובטל, ולא העדר מודעות. כה. כנ"ל, הכלל נכלל בא"ס, ויש מודעות של קיום כנכלל, כי ע"ס גנוזים וכמוסים בא"ס, באור א"ס, וזהו מודעות של קיום כגנוז וכמוס. כו. טוב יש בו שורש לרע. רע יש בו ניצוצות של טוב שמחייהו. כז. עיין כתובות (לג, ע"ב) – דאמר רב, אלמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה, פלחו לצלמא. ועיין רש"י ותוס' שם, ותוס' ע"ז (ג, ע"א, ד"ה שלא), ועוד ראשונים על אתר, שחייב למסור נפשו ולא לעבור. ועיין תוס' בגיטין (נז, ע"ב) באיזה אופן מותר להרוג עצמו. כח. נחש עקלתון, היפך נחש ברוח. עיין ב"ב, עד, ע"ב. כט. לא. ל. בכל טיפה נשמה. לא. כי מאיר אור של משיח שמזכך, וע"ז אמרו מקצת מן האור דוחה הרבה מן החושך. וייסד הבעש"ט שהאוחז במקצת אוחז בכולו. לב. כן, אולם לעולם כל נברא רואה לפי שורשו וחלקו. לג. כתיב (שמואל, כב, לה) המלמד ידי למלחמה. ועיין מלבי"ם (תהלים, קמו, א) וז"ל, הקרוב הוא מה שמתאבקים מקרוב וזאת עושים בכח היד, והמלחמה הוא מרחוק וזאת צריך אימון האצבעות לשלוח חציו למטרה. *******************

מתושבה 15427:

כתבו רבותינו שיש שכל – משכיל – מושכל. וז"ל ספר הפליאה (ד"ה ואחר שביאר לך המנע השגת החכמה) שכל משכיל מושכל, ולשון אחר – הדעה הידיעה והיודע, לשון אחר – דעת יודע ידוע, עכ"ל. ועיין פרדס רימונים (שער ח, פרק יג). ובביאורו כתב באור המאיר (קרח) וז"ל, משכיל – הוא המסביר השכל להמושכל, והמקבל נקרא מושכל, ועצם השכל נקרא בחינת שכל, עכ"ל. ועיי"ש פרשת פנחס. אולם יעויין בטל אורות (פ"ז), ומדבריו משמע ששכל הוא עצם כח השכליות המופשט, משכיל הוא האדם הלומד, והמושכל הוא השפע הנמשך מן השכל העליון למשכיל. ובר"א אבולעפיה משמע כדברי האור המאיר. עיין מצרף לשכל וסתרי תורה, ועוד. וכתב הרמ"ע מפאנו (מאמר הנפש, ח"ז, פ"ט) שכל הפועל גימט' ישראל. והנה שכלו של האדם שהוא המשכיל במושכלו הוא ב"כח", בחינת חכמה, כח-מה, וכאשר דבק במושכלות נעשה שכלו בפועל. ועי"ז אינו דבק רק במושכל זה ומושכל אחר, אלא דבק בשכל העליון, לכך "החכמים הולכים וחושבים תמיד" כלשון הרמח"ל, כי הם דבוקים בשכל העליון, ויצא שכלם מן הכח לפועל. וז"ל הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב, פ"ד) השכל הפועל, אשר הורה עליו צאת שכלנו מן הכח אל הפועל. וכלשון המשך חכמה (שמות, כ, יח) ומצד שנפשו דבוקה למושכלות, יתדבק אל שכל הפועל ויהיה קשור מעדנות אליו תמיד, ובזה יקנה הנצחיות בנפשו. ובלשונו של הגר"א (תיקוני זוהר, תיקון י"א מתיקונים אחרונים) התקשרות העולמות זה בזה, הוא בחינה אחרונה שלמעלה הוא קשור בבחינה הראשונה שלמטה. וכן בחינה אחרונה של השכל הפועל, קשור בשכל האדם, והוא דבר שממנו מתעורר (הרצון), עכ"ל. ועיין מאירת עינים לר' יצחק דמן עכו (ראה) וז"ל, אם זכתה נפש המתבודד להשיג בשכל המתפעל, תקרא שכל מתפעל, כאילו הוא עצמו שכל מתפעל. וכן כאשר נתעלה עוד והשיגה ונדבקה בשכל הקנוי, ונעשית שכל נקנה. ואם זכתה עוד ונדבקת בשכל הפועל, הרי עצמה שכל הפועל. ואם תזכה ותדבק בשכל האלהי, אשרה, כי שבה אל יסודה ושרשה ונקראת ממש שכל אלהי, והאיש ההוא יקרא איש האלקים, עיי"ש. וטעם נוסף שנקרא שכל הפועל כתבו רבותינו, וז"ל האור זרוע (ח"ב) ולפיכך נקרא שכל הפועל, כי הוא חותם שם י"ה, וממנו נפעלו פעולות שאר הנמצאים, עכ"ל. וז"ל עבודת הקודש (ח"א, פרק טז) ואמרו חכמי הקבלה, היא הוא סוף למעשה העליונים ותחלה למעשה התחתונים, ושרש ההיכל הזה הוא נקרא מטטרו"ן (ופירוש מטטרו"ן, שלים, כ"כ שם), שר הפנים, ששמו כשם רבו העליון הנקרא מטטרו"ן הגדול, והוא נקרא שכל הפועל אצל הרבה מחכמי קבלה, עכ"ל. ועיין בענין השכל הפועל בהרחבה בלשם (ספר הדע"ה, ח"ב, דרוש ג, ענף ו). ועיין עוד מגן אבות לרשב"ץ (פ"ב) בנבואת משה רבינו ע"ה. ועוד מקומות בדבריו. ואוצר החיים (מצוה תקלה-ו-ז). וגבורות ה' למהר"ל (הקדמה שניה) וז"ל, שכל הניסים ע"י שכל הפועל, עכ"ל. וז"ל המנורת המאור (אות רנח) אברהם יצחק ויעקב היתה פטירתם בנשיקת שכלם עם השכל הפועל. ועיין ספר הברית (ח"א, מאמר כא, כל תכלית, פ"ד). ויש שיחסו שם הפועל אליו ית', כמ"ש בפירוש הר"מ בוטריל לספ"י (פ"א) וז"ל, הוא ית' ויתברך אין בו שינוי חפץ ולא שינוי רצון, וקורין לו הפילוספים מה שאין המחשבה יכולה להשיג, ויש מהם קורין לו שכל הפועל, כי הכל ממנו, עכ"ל. אולם יעויין באברבנאל (במדבר, כח, א) וז"ל, טעה אלישע אחר, וחשב שהשכל הפועל הוא השם יתברך. על מנת לעסוק בעניינים אלו נצרך הכרת לשון הראשונים.