שאלה:
לכבוד
הרב שליט"א.
מה העצה למחשבות והרגשים הבאין תוך האדם בלי סופית וקשה להיפרד מהן, לדוגמא באמצע
לימוד הפסיק מלמודו ומחשבתו כאילו תובעת לו בפה מלא.. למה? ועי"כ כאילו מרגיש
רעדה בכל נפשו, ואין המדובר באיש שנפשו מתלהב תוכו ביראת שמים כל כך, כי בדברים
אחרים כו', וכמו כן על הדוגמא הנ"ל הוא יכול תיכך לחשוב, נו! מעתה אעשה
תשובה, ותיכף נופל במחשבתו עוד מחשבה אחרת האם אתה מכוון באמת וכו' על זה הדרך,
האיך אפשר להיפטר מהם?. וכ"כ פעמים במצב של ישוב הדעת [כערכי] הן מפריעין
מאוד וא"א להיפרד מהם.
(השדלתי שלא ליתן להם מקום ולא שימת לב, וכמו שביאור הרב בדע את מחשבתך בתחילה שכדאי לבנות
עולם מחשבות צריכין לקרקע להמחשבה וזה מבנת בנין מחשבות, וע"כ עשיתי כאן
להיפך, אולם רצוני לידע שניהם, א) כי הרגשתי במשך זמן מסיום צומצום גדול במוחי,
ואף שהיה לי כעין משא על ראשי, אף שלא פניתי אליהם כמעט כולו, האם עצה להמשיך הלאה
בישוב הדעת ע"ד הזה עד שתיפול כל החומות ואני אלך לשלום, או יש מהלך
אחרת?. ב) כיצד זה מתאים עם יסוד הרב שביאור שם בדע את מחשבתך ליתן מקום למחשבות וכאן לעשות ההיפך.
בבקשת סליחה על שהדברים אינם מסודרין יפה יפה כי כעת אני תוך הצומצום, יורינו המורה
ושכרך כפול מן שמים.)
תשובה:
בכל פעם שיש בלבול נצרך לקחת פסוק או מחשבה פנימית ולחזור עליה בשקט פנימי מתוך חיבור, ועי"ז להסיח דעת מן הבלבול.
יש אדם שיכול לתת דרור למחשבות, ויש שלא, זה תלוי במצבו הנפשי של האדם. נצרך בדיקה פרטית אצל כל אחד מה מצבו, וכיצד לנהוג.
קטגוריות
