שאלה:
שלום וברכה,
לאחרונה נחשפתי למש"כ מהרח"ו בשער רוח הקודש (דרוש ג' ד"י ע"ב), וז"ל בקיצור:
... והנה מורי ז"ל היה מקפיד בעניין הכעס, יותר מכל שאר העבירות... מידת הכעס פוגמת כל הנשמה כולה... ואפילו כשהייתי מלמד את אחי יצ"ו, ולא היה יודע כפי רצוני, והייתי מתכעס עמו על הדבר הזה, גם על הדבר הזה הזהירני והוכחיני מורי ז"ל במאד מאד...
א. מדוע דווקא בעוון זה נפגמת הנשמה כולה? במה היא שונה מכל עבירה בה אדם ח"ו עובר על רצון קונו?
ב. על פי הדברים הנ"ל, כיצד ניתן שלא להיכשל בדבר?! ובפרט אם הגדר הוא כמו שכתב הרב לעיל.
ג. מהרח"ו כתב (שם): ... אבל הכעס צריך תיקונים רבים והכנות רבות, לחזור ולהביא את נשמתו הנטרפת ממנו, וכלי האי ואולי... מהי ההוראה לדורנו? האם יש תיקון 'נגיש' לעבירה? מה גם שאפשר שאדם יכשל בזה מספר פעמים, ואפילו באותו יום!
ד. מתוך הדברים התעוררתי למידת הענווה, ועלו לפני דברי הרמ"ק בס' תו"ד, שם כתב: ... והנה עיקר הענווה הוא שלא ימצא בעצמו ערך כלל אלא יחשוב שהוא כאין, וכמאמר העניו 'ונחנו מה, כי תלינו עלינו', עד שיהיה הוא בעיניו הבריה השפלה שבכל הנבראים, ובזוי ומאוס מאד... ויחשוב היעדרו טוב מן המציאות ובזה יהיה לנוכח המבזים אותו כאילו הדין עמהם, והוא הנבזה אשר עליו האשם...
הניסיון שלי לפתח את מידת הענווה, מביא אותי בשלב זה לניסיון לאמץ עמדה בה אני הקטן משמש ככלי עבור אחרים - האישה, הילדים, אנשים שפונים לשירותיי המקצועיים וכד'. אני מתקשה (מאד) לראות את עצמי כבזוי ומאוס, ואף חושש שמבט זה יעורר בי שפלות שלילית, אך מנסה לסגל לעצמי את היכולת לראות את עצמי כקרקע פורייה לאחר (כמדומני יש מי שכתב שזה עומק הדברים - 'ונפשי כעפר לכל תהיה'). שאלתי אם כן היא, האם התנועה שלי אל עבר מידת הענווה נכונה?
תודה ותזכו למצוות!
תשובה:
א. כעס מחמם כל גופו של האדם, ומסלק נשמתו ומסלק כח שכלו, כמ"ש כעס בחיק כסילים ינוח.
ב. ניתן להקטין הכעס בהדרגה, עד קשה לכעוס ונח לרצות כהלל, אולם ברור שלא כל החכמים זכו להגיע למדרגת הלל.
ג. כעס שנאמר בו שנשמתו מסתלקת אינו בהתעוררות מעט כעס בלב, אלא כאשר הכעס מבלבל את דעתו, וכמ"ש כאשר גופו נעשה חם, כנ"ל אות א'. ונתבאר בשיעורים על יסוד האש – כעס.
ד. נכונה מאוד. ובדקות ככלי עבור הבורא.
קטגוריות
