שאלה:
לכבוד הרב שליט"א
יישר כח לרב על ההדרכה- הדברים ממש האירו את עיני ואת דרכי, יישר כח עצום.
אשמח מאוד אם הרב יוכל להקדיש לי מזמנו לענות על עוד שאלות, יישר כח.
א. האם נכון ללמוד בגיל הזה את הספר יסוד ושורש העבודה? ואם לא, יש ספר אחר שגם כן שורש נשמת המחבר והדרך שהוא מדבר בה זה לעשות נחת רוח לה' יתברך, שכן מתאים?
[ב. שאלה פרטי]
יישר כח לרב על ההדרכה- הדברים ממש האירו את עיני ואת דרכי, יישר כח עצום.
אשמח מאוד אם הרב יוכל להקדיש לי מזמנו לענות על עוד שאלות, יישר כח.
א. האם נכון ללמוד בגיל הזה את הספר יסוד ושורש העבודה? ואם לא, יש ספר אחר שגם כן שורש נשמת המחבר והדרך שהוא מדבר בה זה לעשות נחת רוח לה' יתברך, שכן מתאים?
[ב. שאלה פרטי]
ג. בדר"כ אני מרגיש יותר רגשות שליליים, ומעט מאוד רגשות חיוביים. וגם כשאני מרגיש רגשות חיוביים, בדר"כ זה יותר כתחושה בעלמא, תחושה כללית, ולא כמו רגשות שליליים שאני ממש יכול להרגיש איפה הרגש, ולחוש אותו כל הזמן, כלומר הוא כל הזמן מציק ומורגש. כיצד אני יכול לסווג גם את ההרגשות החיוביים?
ד. מה יש להתכונן כהכנה לתפילה? ובמה בהכנה ללימוד?
ה. מה עדיף במידה ואני מצומצם בזמן, לעשות הכנה לתפילה או לומר קורבנות? וכמה זמן אמורה להיות ההכנה לתפלה.
ו. הסיבה שהגעתי למסקנה ששורש נשמתי הוא לעשות נחת רוח לה' יתברך, הוא משום שלא מצאתי מנוחה בשום הגדרה אחרת. וזו ההגדרה יחידה שהתחברתי אליה והסכמתי לה בלבי. זהו בירור מספיק או שנדרש בירור יותר פנימי. וא"כ כיצד לעשותו?
בענין מה שהרב שליט"א דיבר בדע את מנוחתך בענין מנוחת ההרגשים:
ז. הרב דיבר על החשיבות לחיות באופן שמרגישים בתמידיות ובאופן טבעי. מה הדרך להגיע לכך, וכיצד שייך לעבוד על כך באופן מעשי בתוך המסגרת העמוסה חברתית של הישיבה?
ח. אם אני מתייחס לרגש כמציאות, מה אני אמור לעשות כשיש בי רגש של עצבות וכדו' ואני מגיע למצב שאני צריך להיות בו בשמחה כגון תפלת שבת ויו"ט, ובאופן כללי לכל דבר בעבודת ה', שהרי הכל צריך להיות בשמחה?
ט. וכיצד שייך באמת להיות בשמחה אם אדם מחובר לרגשותיו, הרי ימי האדם מלאים מצודות ומכאובים?
י. האם מה שהרב דיבר שכשכואב מידי צריך לקיים לולי תורתך שעשועי, האם זה לא בריחה מהמציאות? ועוד הרב אמר על כך שזה לא נכון להיות כך בתמידיות, אבל אם ס"ס והגית בו יומם ולילה, אז היוצא הוא שלכאורה האדם אמור להיות כך באופן עקבי?
יא. מאוד עוזר לי לכוון בתפילה לומר בין כל ברכה וברכה מעט תחנונים. וכן אני מרגיש צורך באופן כללי לשפוך שיח לפני ה' באופן חופשי בלי מגבלת זמן, כגון בשומע תפלה או באלוקי נצור, מה עליי לעשות אם ע"י כך אני מפסיד קדושה חזרת הש"ץ וכדו'?
יב. בדר"כ אני קם די מוקדם לפני התפילה, ולוקח לי יחסית די הרבה זמן להתארגן. אם אני מנסה להאיץ את הקצב, זה יוצר לי לחץ ואני לא מצליח להוויח הרבה זמן. לעומת זאת אם אני קם יותר מאוחר והתפלה כבר יותר קרובה, בדר"כ אני מתארגן במהירות ולא חש כ"כ בלחץ. מה עליי לעשות?
יג. מהי הדרך להגיע לניצול הזמן באופן מלא?
יד. הרב אמר באחת מהשיחות בענין התשובה שעניינה הוא למלא את כל החלל בזמן ובנפש בעבודת ה', איך אפשר לעשות את זה באופן נכון, בהתאם לכוחות ושלא יצור אצלי לחץ?
טו. לפעמים, נניח כשאני אומר אמן יהא שמיה וכו' וכדו' בעצימת עיניים בקול ובצורה חיצונית מרשימה, ובכל מיני מקרים דומים, אפילו אם ההתעוררות לכך באה מפבנים, מיד אני שומע את היצר הרע אומר לי תראה איזה צדיק אתה ובעל מעשה וכדו'. מה עליי לעשות?
טז. ובאופן כללי האם לא לעבוד על הגאווה בגיל הזה, היינו לא לנסות להפחית את עצמו, או גם לשוב ולהתבונן בהצלחות שלי כשאני מתמלא סיפוק ועונג לחשוב על כך (אני לא מתכוון לא לשים לב בכלל שהצלחתי וכו', אלא לדוש בענין קצת יותר מכך).
יז. האם יש נערווין חיוביים, וא"כ מה הם החיוביים ומה הם השליליים? ואיך מתמודדים עם נערווין שליליים?
יח. מה אני צריך לעשות אם אני רואה שומע וכו' מסבבי בחורים שמתנהגים או מדברים בצורה לא ראויה. איך אני מתמודד עם זה ביחס לעצמי, ואיך ביחס אליהם (האם להעיר להם, באיזה צורה וכו').
יט. אני מרגיש שבישיבה אין לי כ"כ חיות. בבית יש לי חיות גדולה, ובעיקר דווקא מעבודת ה' ומחיבור פנימי, אני מתפלל במקום ובמנין שאני אוהב, לומד בעיקר מה שאני אוהב, לא נמצא בחץ. אין לי כ"כ בדר"כ תנודות חדות של רגשות כמו הנאה ועלבון שבחברה יש לי הרבה מהם מטבע הדברים. גם קרבת ה' אני מרגיש הרבה יותר שאני בבית. יש לי יותר זמן לדבר עם ה'. בישיבה זה הרבה פחות כל המוזכר לעיל. וגם אני מרגיש שממתי שאני מגיע לישיבה עד שאני חוזר הביתה (כשבועיים – הישיבה שלי רחוקה), הכל זה רצף אחד, יום אחד ארוך ודי מתיש. מה רצון ה' ממני במצב הזה?
כ. האם עדיף ללמוד בצנעה לקיים דברי חכמים שהלומד בצנעה מחכים, או ללמוד ברבים שע"י כך אולי יהיה מי שיתחזק וילמד? ומה במקרה שאין מי שיתחזק כ"כ, או שאני כותב ולא לומד בקול, אבל אני לעצמי יותר נהנה ללמוד במקום השני (מצד המקום, לא מצד שזה בפרהסיא).יישר כח עצום, ואברך את הרב שליט"א ברכת הדיוט שיהי רצון שישפיעו לכם מהשמים שפע שפע ברכה והצלחה ברוחניות וגם בגשמיות, ושפע כוחות להמשיך להורות את עם ה' בדרך נכון ולראות בשמחת עם ישראל וירושלים במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
ד. מה יש להתכונן כהכנה לתפילה? ובמה בהכנה ללימוד?
ה. מה עדיף במידה ואני מצומצם בזמן, לעשות הכנה לתפילה או לומר קורבנות? וכמה זמן אמורה להיות ההכנה לתפלה.
ו. הסיבה שהגעתי למסקנה ששורש נשמתי הוא לעשות נחת רוח לה' יתברך, הוא משום שלא מצאתי מנוחה בשום הגדרה אחרת. וזו ההגדרה יחידה שהתחברתי אליה והסכמתי לה בלבי. זהו בירור מספיק או שנדרש בירור יותר פנימי. וא"כ כיצד לעשותו?
בענין מה שהרב שליט"א דיבר בדע את מנוחתך בענין מנוחת ההרגשים:
ז. הרב דיבר על החשיבות לחיות באופן שמרגישים בתמידיות ובאופן טבעי. מה הדרך להגיע לכך, וכיצד שייך לעבוד על כך באופן מעשי בתוך המסגרת העמוסה חברתית של הישיבה?
ח. אם אני מתייחס לרגש כמציאות, מה אני אמור לעשות כשיש בי רגש של עצבות וכדו' ואני מגיע למצב שאני צריך להיות בו בשמחה כגון תפלת שבת ויו"ט, ובאופן כללי לכל דבר בעבודת ה', שהרי הכל צריך להיות בשמחה?
ט. וכיצד שייך באמת להיות בשמחה אם אדם מחובר לרגשותיו, הרי ימי האדם מלאים מצודות ומכאובים?
י. האם מה שהרב דיבר שכשכואב מידי צריך לקיים לולי תורתך שעשועי, האם זה לא בריחה מהמציאות? ועוד הרב אמר על כך שזה לא נכון להיות כך בתמידיות, אבל אם ס"ס והגית בו יומם ולילה, אז היוצא הוא שלכאורה האדם אמור להיות כך באופן עקבי?
יא. מאוד עוזר לי לכוון בתפילה לומר בין כל ברכה וברכה מעט תחנונים. וכן אני מרגיש צורך באופן כללי לשפוך שיח לפני ה' באופן חופשי בלי מגבלת זמן, כגון בשומע תפלה או באלוקי נצור, מה עליי לעשות אם ע"י כך אני מפסיד קדושה חזרת הש"ץ וכדו'?
יב. בדר"כ אני קם די מוקדם לפני התפילה, ולוקח לי יחסית די הרבה זמן להתארגן. אם אני מנסה להאיץ את הקצב, זה יוצר לי לחץ ואני לא מצליח להוויח הרבה זמן. לעומת זאת אם אני קם יותר מאוחר והתפלה כבר יותר קרובה, בדר"כ אני מתארגן במהירות ולא חש כ"כ בלחץ. מה עליי לעשות?
יג. מהי הדרך להגיע לניצול הזמן באופן מלא?
יד. הרב אמר באחת מהשיחות בענין התשובה שעניינה הוא למלא את כל החלל בזמן ובנפש בעבודת ה', איך אפשר לעשות את זה באופן נכון, בהתאם לכוחות ושלא יצור אצלי לחץ?
טו. לפעמים, נניח כשאני אומר אמן יהא שמיה וכו' וכדו' בעצימת עיניים בקול ובצורה חיצונית מרשימה, ובכל מיני מקרים דומים, אפילו אם ההתעוררות לכך באה מפבנים, מיד אני שומע את היצר הרע אומר לי תראה איזה צדיק אתה ובעל מעשה וכדו'. מה עליי לעשות?
טז. ובאופן כללי האם לא לעבוד על הגאווה בגיל הזה, היינו לא לנסות להפחית את עצמו, או גם לשוב ולהתבונן בהצלחות שלי כשאני מתמלא סיפוק ועונג לחשוב על כך (אני לא מתכוון לא לשים לב בכלל שהצלחתי וכו', אלא לדוש בענין קצת יותר מכך).
יז. האם יש נערווין חיוביים, וא"כ מה הם החיוביים ומה הם השליליים? ואיך מתמודדים עם נערווין שליליים?
יח. מה אני צריך לעשות אם אני רואה שומע וכו' מסבבי בחורים שמתנהגים או מדברים בצורה לא ראויה. איך אני מתמודד עם זה ביחס לעצמי, ואיך ביחס אליהם (האם להעיר להם, באיזה צורה וכו').
יט. אני מרגיש שבישיבה אין לי כ"כ חיות. בבית יש לי חיות גדולה, ובעיקר דווקא מעבודת ה' ומחיבור פנימי, אני מתפלל במקום ובמנין שאני אוהב, לומד בעיקר מה שאני אוהב, לא נמצא בחץ. אין לי כ"כ בדר"כ תנודות חדות של רגשות כמו הנאה ועלבון שבחברה יש לי הרבה מהם מטבע הדברים. גם קרבת ה' אני מרגיש הרבה יותר שאני בבית. יש לי יותר זמן לדבר עם ה'. בישיבה זה הרבה פחות כל המוזכר לעיל. וגם אני מרגיש שממתי שאני מגיע לישיבה עד שאני חוזר הביתה (כשבועיים – הישיבה שלי רחוקה), הכל זה רצף אחד, יום אחד ארוך ודי מתיש. מה רצון ה' ממני במצב הזה?
כ. האם עדיף ללמוד בצנעה לקיים דברי חכמים שהלומד בצנעה מחכים, או ללמוד ברבים שע"י כך אולי יהיה מי שיתחזק וילמד? ומה במקרה שאין מי שיתחזק כ"כ, או שאני כותב ולא לומד בקול, אבל אני לעצמי יותר נהנה ללמוד במקום השני (מצד המקום, לא מצד שזה בפרהסיא).יישר כח עצום, ואברך את הרב שליט"א ברכת הדיוט שיהי רצון שישפיעו לכם מהשמים שפע שפע ברכה והצלחה ברוחניות וגם בגשמיות, ושפע כוחות להמשיך להורות את עם ה' בדרך נכון ולראות בשמחת עם ישראל וירושלים במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
תשובה:
א. כדאי ללמוד פעם בשבוע, כגון בשבת קודש.
[ב. תשובה פרטי]
ג. כדאי שתרשום על דף כל פעם מעט, את כל סוגי הרגשות החיוביים שהינך מכיר בתוך עצמך, ומידי פעם לקרוא זאת מתוך חיבור ולו פורתא.
ד. השקטה, הכרה עם מי הולכים לדבר, והכרה מה תכלית התפלה. לפני הלימוד לנסות לשכוח "מהכל", כאילו אין עולם, ולדבוק בעסק התורה בנועם ובמנוחת הנפש ובעמל.
ה. הכנה, כמה דקות.
ו. לעת עתה זה מספיק.
ז. זהו תהליך של מודעות עצמית, כרגע אין צורך להוסיף, הכיוון נכון.
ח. למצוא נקודה טובה ולהתחבר אליה. ויתר על כן, העיקר להתחבר לנקודה הטובה ביותר שבך. כל נקודה טובה היא בבחינת "ניצוץ", הנקודה הטובה של כל אדם היא "אור", וזהו הבדל יסודי ועצום.
ט. כנ"ל אות ח'. היעקר להיות מחובר לנקודה החזקה שבתוכו, וכן להיות שקוע בעומקה של תורה, ובקרבת ה' חושית לפי ערכו.
י. זו בריחה, אולם חלק מן התהליך היא בריחה, לברוח לשורש, זו לא בריחה לדבר זר, אלא לחלקו, לשורשו. ולפעמים נצרך אף בריחה לדבר חיצוני. לא כל העיתים שוות, לא תמיד נצרך להתמודד אלא פעמים לברוח, כדוגמת משה רע"ה, שתחילה "ברח" למדין, ואח"כ חזר להתמודד מול פרעה.
יא. להמשיך כדרכך!
יב. לנסות לקום בזמן אמצע.
יג. בכל רגע לעסוק במה שראוי באותו רגע בלי מחשבות רבות מדאי על ניצול הזמן.
יד. כנ"ל אות י"ג, לעשות מה שראוי עכשיו, בלי יותר מדאי מחשבות.
טו. קצת להצניע.
טז. כדאי לקבל סיפוק מההצלחה. זולת כך נולד הקושי ששאלת בשאלה ג'.
יז. כאשר חש שיכול לשלוט על עצמו זהו חיובי, וכאשר הם שולטים עליו זהו שלילי.
יח. שקוע בעולמך הפנימי, ומתעלם.
יט. מידי פעם לעשות הפסקה, כגון ללכת למקום שקט בהפסקת צהריים.
כ. מעשר – עשירית זמן ללמוד במקום שמזכה הרבים, והשאר לפי צרכי נפשך.
ג. כדאי שתרשום על דף כל פעם מעט, את כל סוגי הרגשות החיוביים שהינך מכיר בתוך עצמך, ומידי פעם לקרוא זאת מתוך חיבור ולו פורתא.
ד. השקטה, הכרה עם מי הולכים לדבר, והכרה מה תכלית התפלה. לפני הלימוד לנסות לשכוח "מהכל", כאילו אין עולם, ולדבוק בעסק התורה בנועם ובמנוחת הנפש ובעמל.
ה. הכנה, כמה דקות.
ו. לעת עתה זה מספיק.
ז. זהו תהליך של מודעות עצמית, כרגע אין צורך להוסיף, הכיוון נכון.
ח. למצוא נקודה טובה ולהתחבר אליה. ויתר על כן, העיקר להתחבר לנקודה הטובה ביותר שבך. כל נקודה טובה היא בבחינת "ניצוץ", הנקודה הטובה של כל אדם היא "אור", וזהו הבדל יסודי ועצום.
ט. כנ"ל אות ח'. היעקר להיות מחובר לנקודה החזקה שבתוכו, וכן להיות שקוע בעומקה של תורה, ובקרבת ה' חושית לפי ערכו.
י. זו בריחה, אולם חלק מן התהליך היא בריחה, לברוח לשורש, זו לא בריחה לדבר זר, אלא לחלקו, לשורשו. ולפעמים נצרך אף בריחה לדבר חיצוני. לא כל העיתים שוות, לא תמיד נצרך להתמודד אלא פעמים לברוח, כדוגמת משה רע"ה, שתחילה "ברח" למדין, ואח"כ חזר להתמודד מול פרעה.
יא. להמשיך כדרכך!
יב. לנסות לקום בזמן אמצע.
יג. בכל רגע לעסוק במה שראוי באותו רגע בלי מחשבות רבות מדאי על ניצול הזמן.
יד. כנ"ל אות י"ג, לעשות מה שראוי עכשיו, בלי יותר מדאי מחשבות.
טו. קצת להצניע.
טז. כדאי לקבל סיפוק מההצלחה. זולת כך נולד הקושי ששאלת בשאלה ג'.
יז. כאשר חש שיכול לשלוט על עצמו זהו חיובי, וכאשר הם שולטים עליו זהו שלילי.
יח. שקוע בעולמך הפנימי, ומתעלם.
יט. מידי פעם לעשות הפסקה, כגון ללכת למקום שקט בהפסקת צהריים.
כ. מעשר – עשירית זמן ללמוד במקום שמזכה הרבים, והשאר לפי צרכי נפשך.
קטגוריות
