שאלה:
תודה לכבוד הרב על הבהירות הנפלאה בענין הבירור בשידוכים, ובע"ה יהיה לתועלת לנו ולרבים נוספים.
ומענין לענין עלתה הזעקה של בנות בוגרות רבות ממשפחות טובות שיושבות בביתן ומצפות לזיווגן, וצער המשפחות אין לתאר ל"ע, וככל שמתבגרות מתמעטות ההצעות, ועלה על לב כי אולי נכון גם לנו כאברכים להשתדל בזה להיות כ"א שדכן לעת מצוא, לגמול חסד בגופו עם אותן משפחות ובנותיהן, על אף הקושי שבדבר, כי לפי הנראה והנשמע במחוזותינו כיום, היא ממש כמצוה שאין לה עוסקין. האם נכון הדבר שכ"א יערוך פינקס מסודר לרשום כל מה ששומע, ומתוך כך בודאי יבוא גם לעשות איזה שידוך, ונמצא עוסק בתורה ובגמ"ח, או שאין ראוי לאברך בן עליה (או ששואף להיות כזה) לעסוק בזה, כי כרוך בהרבה ביטול תורה ושיחת נשים ועוד, ואין המצוה הזו מוטלת עלינו, והשי"ת יעשה הטוב בעיניו. נשמח אם הרב יורה לנו הדרך גם בזה, מה נכון לעשות בכלל, ובפרט למי שצער הבנות ומשפחותיהן כואב לו באמת בעומק נפשו, ושכמ"ה.
תשובה:
בכל דבר נצרך להתבונן ממה הוא מורכב, מה הם חלקיו. ונתבונן מעט בענין השדכן, ממה מורכב הדבר.
א. שמיעת ידע על אנשים, בחורים ובחורות, לא רק שמותם, על עיסוקם, אופיים, וכו' וכו'.
ב. ניסיון לשכנע שיש התאמה, ופעמים רבות אי מסירת פרטים מדויקים, פעמים העדר אמירתם, ופעמים אף שינוי מעט או יותר ממעט.
ג. דיבור זמן רב עם נשים וגברים שיחות ארוכות, ופעמים אף נפשיות.
ד. זמינות גדולה בכל מיני שעות לפני הפגישות ואחריהם, וכד'. ועוד נקודות דקות נוספות.
כל אלו מורים שאברך בן עלייה השקוע בלימוד, רחוק ממנו מלאכה זו. יותר ראוי שיעסקו בה הנשים בפועל. והבעל יסייע מעט להציע לרעייתו רעיונות.
קטגוריות
