שאלה:
הרב,
המשך שאלה 16087
1. הרב אמר לי שדבקות בצמצום זה קמץ עצמו אל עצמו ריבוי אור ושם שורש הנבראים, למה הרב אומר שדבקות בצמצום זה ריבוי אור הרי הצד של הנברא הוא יותר בצמצום בחלל ולא באור שהתקפל לאור א"ס? למה ריבוי אור הוא שורש הנבראים ולא הצמצום? הרי כמו שאמרנו הבלתי גבול שלט על הגבול ועכשיו שהתקפל הבלתי גבול התגלה הגבול וממנו שורש לנברא, כמו במשל השמש שהאדם מכסה את עיניו כדי לא להסתנוור אז האדם הוא צמצום העיניים ולא ריבוי אור השמש שמאיר עליו
2. למה נתאווה ה' לדירה בתחתונים זה ריבוי אור, האם זה לא פשוט התקפלות אור בחזרה למקומו לחלל? כלומר אותו אור שעלה לא"ס משיכתו כקו בחזרה לחלל כך שיהיה כמו בתחילה רק שיוכר הגבול והבלתי גבול ביחד, כלומר אין פה ריבוי אור ממה שהיה אלא אותו אור שנכפל חוזר למקומו.
3. שאמרתי שלהבנתי דבקות בצמצום זה דבקות בצמצום לא כפשוטו כלומר משיג צמצום ודבק בלא כפשוטו, האם זה שהרב ענה לי שונה אומר שהוא מסכים רק הביא בחינה אחרת לדבקות או שהוא לא מסכים? אם לא מסכים אשמח לדעת למה
4. לפי הרב שיש יחסים מתחלפים אז בדוגמא שלנו בלימוד הקבלה יש צד שלימוד ע"פ כוחות נפש גבוה מלימוד לפי חוש שכלי ויש צד הפוך נכון? וכן לגבי מוחין יש צד שכוחות נפש גבוה וההפך האם גם נכון?
5. הרב הסביר לי לפי החכמה שיש יחסים מתחלפים, האם הרב יכול להסביר לי בשפה של נפש איך יכול להיות שמושג ש"כביכול" נתפס לנפש כחיצוני ממנה הוא בעצם יותר גבוה מכוח הנפש שמתמפה לאותו מושג, לדוגמא איך המושג "אריך אנפין" נתפס בנפש כגבוה מהכרת הרצון של הנפש? איך המושג "אבא" נתפס כפנימי/גבוה מהמושג כוח החכמה של הנפש?
6. הרב אומר שהמוחין שורשם בשכל הנעלם, אז יש ראיה=ציור ויש מוחין ויש שכל הנעלם, אני מבין שראיה זה חיצוניות חכמה מוחין פנימיות ושכל הנעלם בכתר, הבנתי נכון?
7. הרב הסביר לי את ההבדל בין מוחין לראיה אבל מה ההבדל בין מוחין לשכל הנעלם?
8. הרב כתב לי "יש מידות שהם פנימיות אדם, פנימיות א”ק. ויש מידות שהם תולדת התפשטות המוחין" כלומר רשר"ד אלו המידות שהם תולדת התפשטות המוחין בעוד שבמידות בגוף אז המוחין הם רק כלי מעבר לרצון או לשעשוע/תענוג או להויה הבנתי נכון?
9. הרב כתב לי לגבי מוחין "השכלה מופשטת ותפיסת כללות, שהפרטים חלק ממנו ולא מחוברים כדבר צרור" האם הכוונה לחיבור של אחד ולא של אחדות? תפיסה של יחיד אני מניח שהיא לא שייכת למוחין אלא להויה האם אני צודק?
10. הרב יכול לתת לי דוגמא למושג של ראיה=ציור=צרור ומה המוחין שלו? הרב יכול להביא בהתאם לשאלה לעוד מושג כזה במושגי הקבלה?
11. הרב ענה לי שצריך לעצום ראיה גשמית ואז לעצום ראיה שכלית ואז להגיע למוחין, למה פה הרב לא הולך בקו הרגיל שלו שלכל עולם יש לו את היחסיות שלו ועצימת הגשמיות תוביל אותי למוחין של עשיה בעוד עצימת השכליות תוביל אותי למוחין של בריאה אלא אומר שיש עולם אחד של מוחין עם לבוש ראיה שכלית ולבוש ראיה גשמית?
12. למה הרב ענה לי שהכרה שלמה זה הויה דעת ושאר הכוחות ולא הויה ודעת, אז מה עניין האמרות של דדא ביה כולא ביה ודעת קנית מה חסרת?
13. בכל דבר יש להרגיש את ההויה וזה דעת זה הרגשת קיום ויש הכרת הויה כלעצמה מעל ההרגשה כי ההרגשה מרגישה רק בתנועה האם זה נכון? וכן מצד הדעת שנוגעת בהויה זה הרגשה בתנועה ההויה ולא בהויה כשלעצמה האם נכון?
14. הרב אמר שהכרת הויה הוא כוח פשוט ודעת היא הרכבה אם כך האם זה אומר שההויה באמת היא מעל הפשוט ומעל ההרכבה כי אם צריך הרכבה בשביל להכיר את ההויה בשלמותה אז אני מניח שיש בהויה גם צד נעלם של מורכבות, כלומר אני עד עכשיו הנחתי שהדעת היא שביל להגיע להכרת הויה אבל מדברי הרב משמע שהן הדעת והן ההויה לא נוגעים בהויה בשלמותה וההויה היא מעל שניהם וצריך את שניהם, אשמח לחידוד וסדר בדברים.
15. שאלתי את הרב מה הבדל בין ספירות עם כתר לבין ספירות עם דעת והרב אמר הכרה מצד השתלשלות והשני מצד חיבור, להבנתי 10 ספירות עם כתר גבוה מ10 עם דעת אך מצד שני הכרה ע"י חיבור גבוה מהכרה ע"י השתלשלות כי זה פנימי וזה חיצוני אז איך זה יכול להיות? יכול להיות שגם כאן יש יחסים מתחלפים אם כן אשמח להסבר
16. שאני מכיר מהויתי הויה של דבר אחר האם זה אומר שיש 2 הויות וחיבור בינהם או שזה חיבור כי זה חלק מהויה שלי ושאני מכיר את הויתי אני מכיר את הדבר ואין פה 2 הויות?
17. מנסה לקבל בהירות בנוגע לזה ששמתי לב שכל הכוחות בכתר בהגדרתם הם נמצאים תמיד ואפשר להתחבר אליהם תמיד, הויה אמונה ורצון גם אם אין לי השגה/הרגשה אני מכיר באמת שזו ההויה/אמונה או שזה הרצון של ה' גם אם לא יצא לי אבל תענוג יוצא מהכלל כי תענוג תמידי אינו תענוג ולהבנתי תענוג שלא מרגישים הוא לא תענוג כלומר תענוג יש לו כבר שייכות שאם המקבל לא מודע אליו אין לו כל כך משמעות לעומת שאר הכוחות בכתר (כמובן שאני מבין שבכל הויה גנוז הכל אבל אני מדבר מבחינת עצם הכוח), האם ההבחנה נכונה? למה תענוג יוצא מהכלל בעוד שהוא פנימי מהרצון? ואם לא למה תענוג הוא לא יוצא מהכלל?
18. יש לי ערבוב בנפש בין תפיסת גילוי להתפשטות, יש לי אור של תפיסת גילוי אבל ההתפשטות היא מן הסתם המצב הטבעי של הנפש, איך אני מתחייס לזה כדי לעלות לגילוי, אם ברצוא ושוב אז יש פה 2 תפיסות סותרות שמבלבלות אותי בנפש (ואני לא יכול להגיד שהתפשטות שייכת לחלק הזה ולחלק הזה גילוי כי הרי אפשר להביט על הכל מכל מצד כל מבט) ואם כהויה שמתראה בכמה פנים זה מקשה עליי להתנתק מהתפיסה התחתונה יותר (למרות שהרב אמר לי שזו האמת הפנימית של הבריאה), בנוסף אני לא יכול לתפוס שהתפשטות היא לא נכונה כי זה פן אחד של ההויה וכן זה ההרגש הרגיל יותר של הנפש, האם הרב יכול להכווין אותי מה סדר השלבים כדי לעשות את המעבר לגילוי (אני מניח שהשלב האחרון הוא הויה המתראה בכמה פנים) כדי שיהיה לי בהירות בסדר השלבים ומה העבודה הנכונה לכל שלב? (אשמח שבנוסף הרב יתן את יחסו לפרט הזה בשאלה וכן קווים כלליים לכל עבודה ומעבר בין פן תחתון לפן עליון להויה המתראה בכל הפנים)
תודה רבה מאוד!
תשובה:
א. שורש כל הבריאה בבחינת "בל תגרע" ו"בל תוסיף". ויש את אור הא"ס, ועליו חל תגרע ותוסיף. מהצד התחתון זהו "תגרע", נעשה חלל וחסרון, וזהו שורש הנבראים. והמצד העליון, זהו "תוסיף", נעשה תוספת של ריבוי אור, וזהו שורש הנבראים. וזה וזה אמת.
ב. יתרון האור מן החושך, זהו תכלית דירה בתחתונים, וכפשוטו שע"י החושך הגמור בעולם התחתון כאשר נתהפך לאור, זהו יתרון האור מן החושך. אולם בעומק, זהו ב"שורש החושך", שהוא הצמצום, שפעולת הצמצום, מהצד התחתון זהו חושך, סילוק אור, אולם מהצד העליון זהו הגדלת האור, קמץ עצמו אל עצמו, וזהו גופא יתרון האור מן החושך, שפעולת צמצום יוצרת ריבוי אור.
ג. גם וגם, מסכים.
ד. כן.
ה. רצון – רצ-ון, הקטנת הריצה, "ון" בלשון הקודש, הקטנה, כנודע. לעומת כך "אריך אנפין", כח שמתארך עד סופו של אותו עולם. חכמה, כח-מה, עדיין נמצא בכח ולא יצא לפועל, מ"ה – ז"א, כנודע. לעומת שם תואר "אבא", כלומר שכבר יצא לפועל, יש בן.
ו. כן, שכל נעלם, "מוחא סתימאה", מח דאריך.
ז. שכל נעלם, כל הענפים כלולים בשורשים, רואים איך כל ענף "כלול" בשורשו. וזהו עומק תורת הלשם, כפי שנתבאר בפרט בספר הדע"ה ובספר הכללים, לראות כיצד כלול כל ענף בשורשו, ועיקר תורתו להראות איך הכל מושרש במוחא סתימאה דא"ק (ויתר על כן באוירא ובגלגלתא). לעומת כך שכל – מוחין, זהו גילוי של שורש וענפים, גילוי כיצד השורש הוא "שורש לענף".
ח. כן. זו נקודה יסודית מאוד! מאוד! מאוד! כי א"ק בחינת כתר של כל העולמות, ורק בערכו המידות עיקר גילויים אינו ע"י או"א, אלא ע"י כתר שבו. וגילוי זה עיקרו בפנימיות א"ק. אולם אף בחיצוניותו יש לכך גילוי, כי אורות אח"פ, שהם יוצאים מפנימיות א"ק, מתפשטים עד שבולת הזקן, חזה, טבור. והיינו למקום או"א, ואין גילוי גמור לאו"א בא"ק. (ומעין כך לתתא שדיקנא חפיא על או"א).
ושורש אח"פ, במוחא סתימאה דא"ק, "סתימאה" דייקא. אולם פנימיות הא"ק, מידות שבו, שורשם בכתר שבו. מהלך הנ"ל אינו כתורת הלשם.
ט. כן.
י. י"ס, זהו עשרה צרורים, השתלשלות, שלשלת צרורים חלוקים יחד. לעומת כך בתפיסת מוחין, בעולם העקודים היו כלולים יחדיו, ונתבאר ברמח"ל ככלי שיש בו עשרה שנתות, ובלשון של ימינו לדוגמא בקבוק של תינוק, שיש בו מדידה כמה יש בתוכו, אולם זהו בקבוק אחד. דוגמא תחתונה, בן הנולד מאביו ואמו, אביו נתן בו ה' דברים, וכן אמו, והרי שהוא צרור מי' חלקים אלו. אולם מצד תפיסת המוחין, הוא הויה אחת, ששורשה חלקים אלו.
יא. לא הבנתי, זהו סדר עצימת ראיה גשמית, ועצימת ראיה רוחנית, ואז להגיע למוחין, זהו מוחין של עשיה עצמם.
יב. דעת, יש ב' ה' חסדים וה' גבורות, ומצד כך כוללת את חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד. וכוללת היסוד, שנקרא "כל", גימט' נ', היינו התפרטות ה' לעשרה, עולה נ'. וכולל את המלכות הנקראת כלה, כל-ה, כל ה' החלקים יחדיו, כנודע. אולם זהו מצד כללות נשמתם, "דעת נשמת ו"ק, ומצד כך אמרו שכלא ביה, וזהו מצד האור, מצד הנשמה, אולם לא כוללם מצד "הכלי". שו"ק כלים, גוף בערכין, לאור הדעת.
יג. כן. כן. תנועה המתפשטת מן ההויה.
יד. הוית הא"ס, הוית אמיתתו, היא מעל הפשוט וק"ו מעל המורכב. הוית הנברא, פשוטה למעלה מן ההרכבה, אולם יש בה שורש נעלם של הרכבה. ויש בה ניצוץ שלמעלה מן הפשוט, וניצוץ זה הוא הנקרא "ניצות בורא בנברא".
טו. כן. דעת של תחתון שורשו ביסוד של עליון, ומצד כך הדעת גבוה מן הכתר. אולם מאידך כתר של תחתון שורשו בשליש תחתון של ת"ת של עליון, והרי כתר יותר גבוה, כי דעת שורשו רק מיסוד של עליון לעומת כתר ששורש מת"ת של עליון, אולם מאידך גילוי היחס של הדעת של תחתון ביסוד של עליון הוא ברור וגלוי יותר, טיפה זרעית יורדת לתתא. אולם שורש כתר של תחתון בת"ת של עליון הוא נעלם, כמ"ש באריז"ל בעץ חיים שהגולגלת אינו עצם הכתר ששורשו בת"ת של עליון. עיין ערכים בקבלה, ערך גולגלת.
טז. מצד דעת שבהויה, זהו חיבור בין ב' הויות. מצד כתר שבהויה, זה חלק מההויה שלי.
יז. גם באמונה לעולם יש רצוא ושוב, בבחינת "מאמין ואינו מאמין". וכן ברצון יש רצון וביטול רצון כביכול אצלו ית"ש, רוצה מחד, ומאידך צדיק גוזר והקב"ה מקיים. וכן באדם, מחד רוצה רצון עצמי, ומאידך בטל רצונך מפני רצונו.
יח. זה תנועה בנפש מכח בלתי בעל גבול לגבול. בלתי בעל גבול, שייך בו "העלם וגילוי", גבול שייך בו "התפשטות". תנועה זו היא בדרך "דילוג". נצרך להכיר את כח ה"דילוג" בנפש. נא לברר בנפשך את הכרתך בכח זה, ולפ"ז אשתדל אי"ה בל"נ לסייע בבירור, כפי שיזמן השי"ת.
קטגוריות
