שאלה:
לכבוד הרה"ג מזכה הרבים הרב איתמר שורץ שליט"א.
תודה רבה לרב על הדרך בעבודת ה', על בהירות נפלאה בהמון עניינים, על התשובות הקודמות שקיבלתי מהרב ששימחוני. יתן ה' ותמשיכו כך ויותר מכך.
1. בתניא (פט"ו) איתא שההתמדה נובעת ממרה שחורה. א"כ לכאורה לא צריך ללמוד ולהיות מתמיד אלא להפסיק באמצע הלימוד, וכבר נודע גודל מעלת הלימוד ברצף?
2. מה התחלת העבודה בשביל לגות את האני האמיתי הנשמה?
3. הרב כתב לי לעסוק בהכרה עצמית, איזה שיעורים צריך לשמוע בשביל זה? ובאיזה קצב לשמוע את השיעורים?
4. מה מתחדש שהמלך בשדה בעשרת ימי תשובה, הרי מלא כל הארץ כבודו ולית אתה פנוי מיניה וכל הזמן הקב"ה נמצא לידנו?
5. מה ענין עשי"ת, עשרה ימים שעושים תשובה, מספיק יום אחד שעושים תשובה. ובשביל מה עושים כל יום תשובה על אותו דבר?
6. למה בשמחת תורה ברוב היום רוקדים ולא יושבים ולומדים, זה יותר נראה שמחת תורה כי אם אנחנו באמת שמחים בה עלינו ללומדה?
7. מה הגישור בין השמחה שישמח האדם בעשיית מצוות לבין הצער על חורבן ביהמ"ק?
8.לא הצלחתי להבין מה ההבדל בין הכנעה להבדלה, אם האדם הכניע משהו (וניפץ אותו) זה אוטמטית מובדל, וכן בעבודה מעשית מה מוגדר כהכנעה ומה מוגדר כהבדלה?
9. האם כמו שיש אהבת תורה \ תלמידי חכמים \ שכינתו \ שמו, ה"ה לגבי יראה?
10. בהכרה עצמית האם לשמוע את כל השיעורים ואז ליישם, או שאפשר ליישם את ההתחלה לפני ששמעתי הכל?
11. שמעתי את השיעור שהרב נתן עבודה להרגיש שה' נותן לי חיים (עם הנשימות), האם אפשר לעשות זאת עוד לפני הכרת האני האמיתי בהרגשה כל הזמן?
12. הרב אמר בסוף השיעור השני של דע את עצמך שצריך לחשוב פעם ביום שהאני טהור וקדוש, איך אמורה להיות מחשבה זו, באופן של השבה אל הלב בדיבור ובמחשבה או מחשבה ותו לא?
13. כתוב בזוהר שתורה בלי אהבה ויראה לא סלקא לעילא, א"כ בשביל מה אני לומד (אין זה שווה)?
14. האם בכל מצוה שאדם עושה מתגלה כבודו (יחודו), ולגבי מי זה מתגלה?
15. מה ההגדרה הפרטית של גילוי כבודו (יחודו)?
16. האם גם אדם שעושה עבירה אפשר לומר שזה הכי טוב בשבילו?
17. האם יש ענין לגרוס זוהר בלי הבנה (מביא לטהרת הנפש) או שעדיף ללמוד גמ' וכדו'?
18. איך אפשר להתגבר על תאות השינה?
19. האם יש ענין ללכת למקוה לתוספת קדושה או שעדיף ללמוד?
20. מה כדאי ללמוד בהתחלה בתורת החסידות?
21. כנ"ל בתורת הגר"א?
22. איך אפשר לעורר את הלב דהיינו למשל אני יודע שאני צריך לשמוח לא חסר על מה אבל זה רק בשכל ותכל'ס עכשיו אני לא בדיוק שמח, ולמשל בחגים הכל היה כזה יבש אע"פ שהיה ידיעה שכלית כיון שזה לא בלב אין איזה התעוררות לבכי וכדו'?
23. האם כדאי ללמוד שער היחוד בגיל כזה (15)?
24. האם יש ענין ללכת לקברי צדיקים אע"פ שקצת מתבטל עי"ז מתורה?
25. בבין הזמנים כמה אני צריך לעזור לאמי ביום במקום ללמוד (כנודע לימוד תורה עדיף מכיבוד אב ואם או דאעפ"כ צריך לעזור לה), וכן האם להציע לה עזרה או לא?
26. מה יהיה תכלית האדם (והעולם) כשיבוא משיח?
27. אני לפעמים נרדם באמצע הלימוד, מה צריך לעשות, האם להילחם בגוף וללמוד בעמידה בשביל להישאר ער או לתת לגוף לישון.
28. לפעמים שאני רואה בחורים שמצליחים יותר ממני אני קצת מרגיש שנאה בלב, רציתי לדעת: א. ממה זה נובע. ב. מה אפשר לעשות לתקן זאת.
29. האם ע"י הכרה עצמית אפשר להגיע לתיקון כל המידות (כי אני מרגיש שיש לי הרבה מה לתקן, כעס סבלנות וכדו'), ולכן רציתי לדעת האם לעשות בתיקון המידות קודם הכרה עצמית.
30. האם בגיל כזה (15) יש לעשות בתורות המפורסמות יותר כגון חב"ד ברסלב חסידות מוסר וכו', או שעכשיו צריך לקחת ספר אחד ללומדו ורק בגיל יותר גדול ללמוד את שאר הספרים והשיטות.
31. אפשר ללמוד את ח"ב של דע את עצמך לפני ח"א?
32. ראיתי את מה שכתוב בפתיחה לח"ב של דע את עצמך ושם כתוב שיש ב' דרכים בעבודת האדם: א. בכל דרכיך דעהו. ב. הדרך שמגלה לאדם שהטוב לצורכו. א. מי שהולך בדרך הראשונה אם גם מגיע להכרה עצמית וההויה וכו', אם שלא. ב. עד עכשיו ניסיתי (לא תמיד הצלחתי) לעשות כל דבר רק אם יעזור לי בעבודת ה' (ורק עכשיו שקראתי בספר ראיתי את הפתיחה הזאת ועד עכשיו הייתי שומע שיעורים ששם לא שמעתי את זה), אני התחברתי לדברי הרב לגלות הנשמה כשאני וכו', רק רצוני לדעת באיזה דרך ללכת? ג. האם לאחר שהאדם מגלה את האני האמיתי וכו' הכל משתייך בחזרה לעבודת ה'?
33. האם בחור ישיבה \ אברך כולל שיושב ולומד כל (או רוב) היום האם הוא נקרא שנמצא במדרגה שחיי היומיום שלו הם עבודת הבורא או שזה לא קשור.
34. שהרב אומר בשיעורים חכמינו ז"ל או חכמינו וכדומה האם הכוונה לתנאים ואמוראים, דהיינו שנמצא בגמ' מדרשים וכדו', או שזה כל חכמי ישראל לדורותיהם?
תשובה:
א. שורש המרה שחורה, ביסוד העפר. כמ"ש במפרשים (עיין תפארת יונתן, דברים, כח, י. ואהבת יונתן, נצבים. וגר"א, תיקונים, תיקון כ"א. וסודי רזיא, אות ד'. וליקוטי מוהר"ן, תנינא, תורה ט. ושורש הדברים בחז"ל במדרש תמורה השלם, פ"א. ובזוה"ק, וארא. ועיין ארבע מאות שקל כסף, דף רנז. ונפש החיים, שער א', פרק א', בהג"ה. ועוד ברבותינו). ושורש העפר מגלה במרה שחורה כמה אופנים, ונתבארו ברבותינו, ונזכיר מעט.
איתא בזוה"ק (ח"ג, רכו, ע"ב) ודמרה שחורה, לילית, שבתאי, שולטנותא בטחול, דאיהו עציבו, שאול תחתית, עניותא וחשוכא, בכיה, הספד, ורעבון. ועיין שבילי אמונה (הנתיב הרביעי, השביל השלישי). וכתב הרמב"ם (פירוש המשניות, בכורות, פ"ז, מ"ה) וז"ל, ורוח קצרית – מקרה מחמת מרה השחורה וכו', שגברה עליהם המרה שחורה כ"כ עד שנפסדו פעולות הגוף וכחותיו, עכ"ל. וכתב ביריעות דבש (ח"א, דרוש יג) וז"ל, העצבות בגדר מרה שחורה, שהוא יסוד העפר, עכ"ל. ועיין שם עוד (דרוש א) שכתב וז"ל, מקום העצבות הוא מקום לילית, מרה שחורה, ועיין אור השכל, עכ"ל. וכתב בנפש החיים (שער א, בהג"ה בראשיתו של הספר) וז"ל, גברה עליו המרה השחורה לברוח מחברת בני אדם, ולזעוק נהי, כמ"ש, כי אפר כלחם אכלתי ושקווי בבכי מסכתי, כטבע חולי מרה שחורה שיש לו תאוה לאכול פחמים וגחלים ולבכות תמיד, עכ"ל. ועיין שפתי כהן (שמות, טו, כו) שכעס מביא למרה שחורה.
ובספר תיקון מדות הנפש (ח"ד, פ"א, מדת הכעס) כתב וז"ל, ומי שמאחר לכעס, ומאחר לרצות, וכו', וזה המנהג למי שיש לו מרה שחורה, עכ"ל. ושורש עצלות, עיין בית עין (וישלח).
וכתב באור לשמים (כי תשא) וז"ל, ולפעמים היצה"ר זורק לאדם מרה שחורה, וזה כדי למונעו מעבודת הש"י, עכ"ל. וכתב שם באור המאיר (עקב) וז"ל, ויראתו הוא מרה שחורה שאינה חשובה לכלום, עכ"ל. וכתב באורח לחיים (מצורע) וז"ל, יראת ה' טהורה עומדת לעד – ואמר לשון "טהרה", שהיראה טהורה בלי תערובת מחשבת מרה שחורה, כי גם מחשבת מרה שחורה היא באה ממדת גדלות, שמחשב שהוא צדיק גדול ומדקדק ביותר, עכ"ל. וכתב שם (עקב) וז"ל, כי יראת השפלות וכו', עם התגברות מרה שחורה, אינו מביא לידי אהבה, ופשיטא שאינו מביא לידי ענוה, עכ"ל. ולהיפך מביאה לענוה פסולה ושפלות, כמ"ש באמרי יוסף (עקב) וז"ל, מי שמסתכל בעצמו שהוא אין ואפס, רק שהוא בבחינת מרה שחורה, עד שלא יאמין שהקב"ה ישמע תפלתו, וא"כ למה יתפלל בחנם, וכו', עכ"ל. ועיין עבודת ישראל (שופטים). ושיח שרפי קודש (עקב). ודובר צדק (אחרי מות, ד). ועיין בית אהרן (סדר היום) שמביא לכל מדות רעות, עיי"ש. וכתב באמרי פנחס (שער ג, סדר היום מעניני תפלה, אות קסב) וז"ל, מי שהוא בעל מרה שחורה, והוא נקרא בגמ' רוח קצרית, שהוא בסוד "מוחין דקטנות", ואין לו מוחין דקטנות, עיי"ש, עכ"ל. והבן שמוחין דקטנות הוא שורש כל הנפילות, ודו"ק היטב. ושורש עבודה זרה, עיין מאור ושמש (בהעלותך). ועיין ליקוטי מוהר"ן (סימן ו). ואיתא בשם הבעש"ט (דגל מחנה אפרים, עקב) וז"ל, ע"פ הקדמה שאמר אא"ז זלה"ה (הבעש"ט) דאין הקב"ה שולח יסורים על האדם, אלא א"כ שולח עליו מקודם מרה שחורה, עיי"ש. ועיין שם משמואל (וארא, תרע"א) וז"ל, וידוע בחכמת הרפואה, שמחלת מרה שחורה, קשה מכולן, וכו', היא הסתלקות החיות, עכ"ל. ושם (בא, תרע"ה) כתב, ונשאר בלא הרגש, עכ"ל.
ובאופן מעשי, פעמים רבות בעל מרה שחורה דרכו לישב בחושך, כמ"ש בתפארת ישראל (שבת, פ"ב, מ"ה, יכין, אות מט) וז"ל, מפני רוח רעה – בעל מרה שחורה, שנוח לו לישב בחשך, עכ"ל.
וכן דרכו להתבודד באופן שאינו נכון, וכמ"ש במגן אבות לרשב"ץ (אבות, פ"ב, מי"א) וז"ל, פירש רבינו משה – ושנאת הבריות – זה חולי הוא מחמת מרה שחורה הגוברת עליו, וכו', והוא חולי המביא את האדם לשנוא את הבריות ולצאת למדבריות וליערים, עכ"ל. (ולהיפך פעמים ע"י שמתבודד בא למרה שחורה, כמ"ש בישמח משה (שמיני) וז"ל, ומרה שחורה בא ע"י התבודדות, עכ"ל). ויתר על כן כתב בשם משמואל (צו, תרע"ה) וז"ל, בעלי מרה השחורה שונאי המציאות, עכ"ל. ושורש שונאי המציאות, בעומק אינו רק מציאות הנברא, אלא ח"ו עד שורש השורשים, כמ"ש במאור ושמש (בהעלותך) שמרה שחורה הוא שמץ ע"ז. וכתב כתב בזוהר חי (בראשית, כג, ע"ב). וכן כתב בליקוטי מוהר"ן (תורה כג). ועיין תשובות חת"ס (אה"ע, ח"ב, תשובה ב). ועץ חיים (שער נ, פ"ז). ושערי קדושה (ח"א, ש"ב). וספר הברית (ח"א, מאמר יז, פרק יג. וח"ב, מאמר ב, פ"א).
מרה שחורה - תיקונה
ושורש התיקון, כתב הרמב"ם (שמונה פרקים, פ"ה) וז"ל, וכן מי שנתעוררה עליו מרה שחורה – יסירה בשמיעת הנגונים, במיני זמר, בטיול הגנות, בבנינים הנאים, חברת הצורות היפות וכיוצא בהם, ממה ש"ירחיב הנפש", ויסיר חולי המרה שחורה ממנו, עכ"ל. (וזהו מי ש"נתעוררה" עליו, אולם מי שדבוקה בו ממש, כתב בשם משמואל (חקת תרע"ב) וז"ל, ידוע גם בטבע שלמחלת מרה שחורה נלאו חכמי הרפואה למצוא רפואה, עכ"ל). ועיין באופן שמיעת הנגונים, באמונת ודעות לרס"ג (מאמר עשירי, אות י"ח). ועיין עוד המספיק לעובדי ה', פרק על כבישת הכוחות והמעשים והנהגתם ומטרתם הנאצלת. ועיין יערות דבש (ח"ב, דרוש ז). ובעומק כל מה שנתבאר בצד הקלקול, היפוכו הוא התיקון, ודו"ק היטב. וכתב בספר פחד יצחק (פורים, מאמר ל) וז"ל, ונמצא, שכל תנועה של שמחה של הבעל "מרה שחורה" שנתרפא, טומנת בקרבה מקור שמחה חדש.
ויתר על כן, יש תכלית טובה לכתחילה למרה השחורה, כמ"ש בפירוש המיוחס לר' סעדיה גאון (ספ"י, פ"ה) וז"ל, והטחול היא מרה שחורה, קרה ויבשה, ונדבק הטחול להמסס לקרר חום השכל קצת, פן ישרף בחום האדומה החמה והיבשה, עכ"ל. וזהו חלקה הנכון והמתוקן של המרה השחורה. וכשם שיש חלק מתוקן במרה השחורה ביחס לגוף, כן יש חלק מתוקן של מרה שחורה ביחס לנפש. ועל זה דיבר בעל התניא, שכבדות וקביעות המרה השחורה, מועיל לעסק קביעות ת"ת, אולם לא כאשר מתלווה לכך החסרונות שהוזכרו לעיל.
ב. סדרת "הכרה עצמית", וכן דע את עצמך, פעם בשבוע.
ג. כנ"ל אות ב'.
ד. יש גילוי יותר, השינוי בהתגלות.
ה. ישנם עומקים, עומק לפנים מן עומק. ולכך נהגו בחלק מן הקהילות לומר מזמור ממעקים קראתיך, עשרה עומקים, ומבוארים בספר יצירה.
ו. זהו חיבור למעלה מטעם ודעת שכלי, חיבור עצמי, ונגלה בשמחה.
ז. זמן מועט ייחד לצער על חורבן ביהמ"ק, ושאר כל הזמן שמחה.
ח. הכנעה תתכן אף שעדיין מחובר, כאדם הנאבק עם זולתו ואחד שוכב ומוכנע בתוך זרועותיו של חבירו, אולם אם יפרדו, יחזור ויתקוף. ונצרך הכנעה גדולה שכאשר נפרד יהיה כנוע כ"כ שאין בכוחו לשוב ולתקוף.
ט. כן, יראת הרוממות, ויראה שירא להיפרד מהדבר.
י. עדיף תחילה לשמוע הכל. אולם אם קשה, אפשר לקחת נקודה קטנה ולהתחיל עמה.
יא. כן, לעיתים רחוקות.
יב. גם וגם.
יג. יש מצוה וחיוב, יתר על כן, אח"כ שוזכה מעלה כל התורה שלמד בעבר. וכן תורתו משמרתו עתה. וכן מחויב מדין ידיעת התורה, מלבד החיוב בעצם לימודה.
יד. כן, תלוי בערך מדרגת המצוה.
טו. נגלה שהקב"ה עושה עשה ויעשה לכל המעשים. ופעמים זהו גילוי חלקי, חלקי הכבוד.
טז. ח"ו ח"ו, רבים נפלו ע"י מחשבה זו. ויש מרבותינו, תורת איזבצא, ואח"כ נמשך ר' צדוק, שאחר שעשה תשובה שלמה דייקא, ניתן לומר זאת. אולם זו דרך עדינה שיש בה סכנה.
יז. יש ענין, באיזון נכון.
יח. כדאי לפני שהולך לישון להניע גופו בהליכה וכדו' כמה דקות. וכן ללכת לישון בצורה זריזה, וכן להתכסות קצת פחות ממה שנעים לו. וכאשר כשאומר בידך אפקיד רוחי, יכוון שהקב"ה יעוררו בזמן זה שרוצה לקום. וכן בשעה שמתעורר אף אם קשה לו לקום, יניע גופו בתוך המטה אנה ואנה.
יט. יש ענין, ובפרט בערב שבת.
כ. אם רוצים לקבל מבט של עבודה פשוטה, ספרי מאור עינים ומאור ושמש. ואם הבנה עמוקה תורת החסידות, חסידות מבוארת.
כא. פירושו על משלי.
כב. לברר אילו חלקים זכיתי שיש לי, ובזה לשמוח. כדאי לעבוד לפי סדרת הכרה עצמית. וכן בחגים, למצוא את הנקודה שהכי פתוחה בלבי שקשורה לחג.
כג. בחב"ד נהגו ללמוד זאת, אולם זולתם לא נהגו כן.
כד. אם מעורר נפשו, כן, לעיתים רחוקות.
כה. כשעה ביום, יש להציע. בערב פסח נצרך יותר זמן.
כו. נא ללמוד דעת תבונות, עילוי אחר עילוי, זיכוך הגוף והשוואתו להארת הנשמה.
כז. נצרך לישון בכללות היממה הזמן שנצרך. וזולת כך, מידי פעם ילמד בעמידה, וילמד עם תנועות הגוף מעט, וכן תנועות ידיים. וכן לימוד עם "התעוררות שכלית", לא ידיעה בעלמא אלא בירור שכלי. וכן מידי פעם יעצור להתענג ממה שזכה ללמוד ולהבין.
כח. קנאה. עליך להפנים שרצונך יהיה להשיג חלקך, וכאשר רצונו להשיג חלקו, כמעט אינו מקנא באחרים. זולת כך כמובן נצרך לעבוד על אהבת ישראל. ועוד חזון למועד.
כט. הכרה עצמית, הוא מבוא והכנה לתיקון המידות.
ל. ספר אחד וללומדו, וכך לעבור עוד ספר ועוד ספר.
לא. עדיף לפי הסדר.
לב. המשך במה שעשית עתה עתה, בסוף הכל שב לעבודת ה'. גם עתה נצרך ללמוד להכיר נפשו, ולתת לה מנוחה ותענוג בשיעור הנצרך לה. זהו יסוד חשוב מאוד בעבודה, ובפרט אצל בני הנעורים.
לג. תלוי במדרגת לימודו, בכמות ובאיכות, ובחיבורו ללימוד, וסיבת לימודו.
לד. כל חכמי ישראל, אולם רוב הפעמים הכוונה לחז"ל.
קטגוריות
