שאלה:
אני מרגיש שאני כמו אלעזר בן דורדיה.
מהי הדרך שלו? איך הוא הצליח לרכוש את עולם הבה תוך שעה בעוד אחרים שואפים לכך כל חייהם? איך הוא עשה כל כך מהר תשובה אמיתית?
אני מתקשה באמת להתחרט, באמת לחזור.
איך לעשות תשובה עמוקה אמיתית ממעמקי ליבי? אני מאוד קהה וחסרת רגישות.
תשובה:
תחילה חיפש אמצעי בינו לקונו, שמים וארץ בקשו עליי רחמים, הרים וגבעות, חמה ולבנה, כוכבים ומזלות, עד שאמר אין הדבר תלוי אלא בי, והיינו שפונה ישר אל הקב"ה, הוא והקב"ה יחד. ועיין יערות דבש (ח"ב, דרוש י).
וכל הוית נפשו הייתה קיצוניות, שתחילה היה "שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה", וגם זה באופן של חיבור גמור, וכמ"ש שם, "דאביק בה טובא". וכתב המהר"ל (שם) וז"ל, ולפיכך נקרא אלעזר בן דורדיא, השם הזה ראוי לו מאוד, כי היה כולו פסולת בעצמו כמו השמרים, ובתוך השמרים היה לו כח מוכן שהש"י הוא ב"עזרו" להיות שב בתשובה, והיה מוכן אל התשובה ג"כ, ולפיכך היה מורה שמו על החטא ועל התשובה, שנקרא "אלעזר" (לשון עזרה) בן דורדיא (שמרים), וכו'. וזה שאמר כי שמע כי יש זונה בכרכי הים, ואין לך דבר שצריך יותר טורח בגופו כמו זה. גם היה מסכן נפשו, שהרי עבר עליה שבע נהרות, גם כיס מלא דינרין שהיתה נוטלת בשכר, כ"כ היה אדוק בעבירה "שמסר על עבירה זאת ממונו וגופו ונפשו", עכ"ל, עיי"ש. ובעומק, זו תנועה קיצונית, ולכך מתנועע מצד אחד לצד שני דייקא. ועיין רמתיים צופים תדב"א (פ"ב). ועיין מחשבות חרוץ (אות ח). והיינו כי כל כוחו קצוות, מסירות נפש, תחילה על העבירה, ואח"כ על התשובה. ואור המסירות נפש הוא דבקות בקב"ה בלא אמצעים, ודבק בקב"ה כעובר במעי אמו שדבק באמו, וז"ש "הניח ראשו בין ברכיו", שזהו צורת עובר במעי אמו.
ולכך הוא "מזומן" לחיי עוה"ב, חיבור גמור ומוחלט. ולכך קנה עולמו בשעה אחת שזהו הארת עוה"ב, למעלה מן הזמן, הכל בבת אחת. ועיין ספר הליקוטים לאריז"ל (תהלים, פרק כב) מהיכן זכה, עיי"ש, על שם מה נקרא רבי. והיינו שעקר כל הרע שבקרב ודבק כולו בטוב, ולכך מזומן לעולם שכולו טוב. וכמ"ש בדובר צדק (אחרי מות) וז"ל, שהוא פעל כ"כ בשורש פרטי שלו, עד שנעקר אותו שורש רע לגמרי, עיי"ש. ועיין עוד בדבריו בתקנת השבין (אות טו).
ועומק תשובת ר"א בן דורדיא, לחפש בכל לבו אך ורק את הקב"ה.
קטגוריות
