שאלה:
לכבוד הרב שליט"א!
בראש ובראשונה שוב אודה לרב על התשובות וההכוונה שהרב נתן לי, הדברים עוזרים לי מאוד ברוך השם ומיישבים לי ספיקות ומאירים לי דרכים, יישר כח גדול מאוד! (אני הבחור שדיברתי עם הרב על ה"לעשות נחת רוח", שמי הוא אלחנן קאהן, לצורך נוחות הענין).
אשמח מאוד, אם הרב יוכל גם כעת להקדיש לי מזמנו ומכוחותיו, תודה רבה לכבוד הרב.
- בשעתו שאלתי את הרב מדוע כ"כ חשוב החיבור לכח ההויה, והרב ענה לי "כי זה כל האדם".
א. מה הכוונה "כי זה כל האדם"? האם הכוונה ע"פ מה שהרב אמר כשדברתי עם הרב שזה החלק של השבת שבששת ימי המעשה, וכיוון שתכלית הסיבה שברא ה' את האדם היא כדי שיתענג עליו?
ב. האם זוהי סיבת החשיבות של החיבור לעולם הפנימי (באופן כללי, רגשות וכו' ולאו דווקא כח ההויה), ואם לא, מה הסיבה?
ג. מצד העונג שהרב ביא לי – בחינת השבת, לכאורה למה זה עסק שלי? הרי הרב כותב בתחילת הבלבבי משכן אבנה שעל האדם להפנים שמקום העונג והמנוחה הוא העולם הבא, וכן בעבר הרחוק הרב כתב לי שהקב"ה ברא אותנו להיטיב לנו אבל מצידנו העבודה לשם שמים גמור?
ד. גם מדוע א"כ העונג צריך להיות דווקא בדרך הזו, לכאורה יכול להיות בדרגה גבוהה יותר, ע"י רוחניות שהאדם נהנה ממנה, כגון לימוד שאהוב על האדם וכיוצ"ב, או להיפך בתענוג גשמי, ומדוע צורת התענוג בבחינת עונג שבעולם הזה צריך להיות דווקא כך?
ה. אמנם בשעתו שאלתי את הרב על כך שאני מרגיש שהעבודה של החיבור הפנימי מביאה אותי למקום נפרד מעבודת ה', והרב ענה לי שזה מתוך שלא לשמה בא לשמה. אולם אני רוצה להגדיר את הקושי בצורה מעט שונה שהתברר לי בינתיים, ואשמח אם הרב יוכל לתת לי מענה נוסף להגדרה זו. הר"מ שלי שליט"א דיבר על כך שבן תורה צריך להיות כל הציר שלו בתורה, וכל השאר מסביב (אני מרגיש ששורש נשמתי יותר נוטה להגדיר את הדברים שעיקר הציר הוא עבודת ה' – ובכללה בעיקרה התורה, אבל העיקרון מ"מ) וכל דבר נוסף שהוא בפני עצמו הוא בעצם מוציא את האדם מהציר המרכזי שלו, אלו הם יותר או פחות דבריו. והרגשתי שאני מאוד מזדהה עם הדברים, כי אני מרגיש שכל הנושא של חיבור פנימי, כיוון שהוא עבודה גדולה שעומדת בעצם בפני עצמה, מנתק אותי מהציר של עבודת ה' וחיבור אליו (למעט באופן חלקי שנצרך יישוב הדעת ועבודת ה' מתוך רגש, אבל לא בצורה של תכלית העבודה, אלא ככלי ואפשרות, בדרך ארעית יותר).
ו. וביותר מכך, וכי האם אין האני מתגלה ע"י עבודת ה' וקרבת ה' שמזככת את החומר ומאירה את הנשמה והעולם הפנימי והחי?
ז. גם מאוד קשה לי בדרך של החיבור הפנימי, שכשאני מקבל חיות מהחיבור הפנימי, אם כל זה שאז אני מרגיש חיים וקיום ומיצוי עצמי, מ"מ מאוד קשה לי להסכים עם זה ולחיות שם בכל תוקף, כי אני מרגיש שזה לא התכלית, זה לא האמת, ואני מרגיש שעבודה והחיים להיות להיות "באמת", בעבודת ה'. ואמנם דיברתי על כך עם הרב בזמנו, אבל הדברים עדיין לא מיושבים על לבי מספיק בשביל למסור את כל כוחותיו לעבודה ולהסכים בנפשי לקבל חיות מכך.
- קיבלתי כאן מספר שאלות ותשובות ששאלתי את הרב בענין עבודה לשם שמים, בינתיים זכיתי בהשגחה פרטית ללמוד את מה שהרב כותב על כך בבלבבי (חלק ו' או ז'), ואשמח מאוד אם הרב יוכל לעבור על הדברים ולראות אם הבנתי נכון, ולהעירני אם טעיתי, יישר כח.
שאלה א' (שאלתי את הרב לפני זמן רב) - האם מטרת האדם בעולם היא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, או לעבוד אותו לשם שמים גמור, וכיצד מגיעים לכך. הרב ענה לי (ציטטתי את הקטעים הרלוונטים): "שלא לשמה – תענוג. לשמה גמור – בלא קבלת תענוג. אולם אי אפשר בלא קבלת תענוג, כי לכולם יש שלא לשמה, שהוא הכלי להגיע ללשמה, כמ"ש ברוח חיים. ונצרך להקטין התענוג בהדרגה, בשום שכל, ונצרך זהירות רבה בכך וס"ד, כי רבים נפלו בכך, כי אבדו התענוג ולא הגיעו ללשמה. בגיל זה אין לעסוק בכך כלל".
שאלה ב' – האם לעבוד את ה' כיוון שאני רוצה לעשות לו נחת רוח נחשב לשם שמים, והרב ענה לי שזהו לשם שמים.
שאלה ג' - (שאלתי את הרב בע"פ) – האם למעשה אפשר להגדיר את תכלית החיים כ"לעשות נחת רוח לה'", והרב ענה לי שכן, אלא שיש דרגות יותר גבוהות.
הביאור לעניות דעתי לתשובות לפי דברי הרב בבלבבי:
שאלה א'. "שלא לשמה – תענוג. לשמה גמור – בלא קבלת תענוג. אולם אי אפשר בלא קבלת תענוג, שהוא הכלי להגיע ללשמה" – היינו ע"פ דברי הרב בבלבבי חלק ז', שהדבקות שהיא גופא הלתענג על ה' לא מושגת אלא בלימוד לש"ש, ובלימוד לש"ש אדם זוכה לתענוג, וכפי שהאריך שם הרב.
"נצרך להקטין התענוג בהדרגה" – היינו, אם אני מבין נכון, הדרך לשבירת האני כדי שהאדם יוכל לעבוד מתוך החלק אלוק ממעל שבו.
"כי אבדו התענוג, ולא הגיעו ללשמה" – כי לא ביצעו את החלק השני של הכנסת האלוקות בליבו – גילוי החלק אלוק ממעל (אני לא זוכר במדויק את ההגדרה של הרב).
"בגיל זה אין לעסוק בכך כלל" – משום שבגיל זה אין לעבוד על הגאווה – היינו שבגיל זה נצרך "אני".
שאלה ב'-ג'. ומה שהרב ענה לי שלעבוד את ה' בגלל שאני רוצה לעשות לו נחת רוח זה לש"ש, היינו מחמת ההגדרה החיצונית של לש"ש, וכפי שהרב הביא שם בתחילת הדברים, וזה גופא שיש מדרגות למעלה מכך – זה המדרגה של עבודה מתוך החלק אלוק ממעל.
שאלות על האמור:
א. האם ההגדרה של תכלית החיים וההגדרה של לשם שמים זהות?
ב. א"כ, אז בעצם מה שהרב אמר לי שיש כמה סוגי דביקות, בחכמתו ברצונו במידותיו וכו', זה בעצם קיים גם בחוץ וגם בפנים, הוי אומר גם מצד ההגדרה החיצונית ש"אני רוצה לעשות נחת רוח" וכיוצ"ב, וגם בהגדרה הפנימית, שהדביקות שיש בעבודה שמגיעה מהחלק אלוק ממעל שבאדם ולא מהאדם עצמו מתחלקת לסוגים הנ"ל כל אחד לפי שורש נשמתו, או ששם כבר ההגדרה היא זהה בכל, או שיש ג"כ חילוקים אצל אחרים, וא"כ מהם, מה ההגדרה בזה?
ג. האם לא שייך לעבוד על כך בגיל הזה כלל? כי אני מרגיש ממש קושי, אם אני עובד לש"ש יותר – כלומר בפחות תענוג, אני מרגיש חוסר חיות וחשק, ומצד שאני אם אני עובד ומקבל חיות גדולה, אני מאוד חי, אבל אני לא שלם עם זה, אני מרגיש שזה לא התכלית ולא האמת, א"כ האם יש כן חלקים מהעבודה שאני יכול לעשות בגיל הזה, או לחילופין להתמודד עם זה בצורה נכונה?
ד. איך שייך בסופו של דבר להגדיר את ההגדרה החיצונית כלש"ש, הרי כמו שהרב ביאר (כמדומני בדע את עצמך או נפשך באחד השיעורים) שמצד הטבע לא שייך לש"ש כי תמיד גם ככל שההגדרה מזוככת יותר ס"ס זה לשם עצמו, וזה הסיבה שחסד לאומים חטאת, ולש"ש שייך רק מצד החלק אלוק ממעל שבאדם, א"כ לכאורה זה לא לש"ש? וכן אני מתקשה בכך שהרב מזכיר וכן הרב כתב לי שלעשות בכל דבר משהו קטן בלי פניות, ושוב איך זה שייך?
ה. א"כ בעצם אני מבין שהאדם הוא לא החלק אלוק ממעל, האם הכוונה שהוא בעצם לא ה"יחידה"? ואם כן מה הוא, נשמה? וא"כ מה ההגדרה של החלק אלוק ממעל ביחס לאדם?
ו. א"כ, האם נכון להגדיר את תכלית החיים בהגדרה החיצונית ולא בהגדרה הפנימית, הרי לכאורה תכלית זה מטרה סופית, ולא שייך תכלית שמותנה, אלא חלק מתכלית העבודה עכשיו צריכה להיות לפי ההגדרה החיצונית ולא ההגדרה הפנימית, אבל ס"ס את היעד צריך לזכור כבר מההתחלה?
ז. כותב אני את החלק הזה של השאלות בערב שבת קודש פרשת וירא – והנה בפרשה רואים שמצד אחד הקב"ה אומר לאברהם שילך "אל ארץ המוריה", כלומר יש כיוון מסוים, אבל מצד שני "על ההר אשר אומר אליך", היינו הקב"ה עדיין משאיר את המטרה המדויקת מכוסה מאאע"ה. האיך ומה אפשר ללמוד מכך לענין תכלית האדם?
- האם ראוי שלא לומר כמה מילים שלא מענין הלימוד באמצע הלימוד, או שכל האיסור הוא בשיחת חולין, ומה הדין כאשר נצרך באופן רשמי לימוד ב"תענית דיבור"?
- האם מותר מבחינה הלכתית להתחבר לכח ההויה, לרגשות, ולעולם הפנימי בכללות, לפני שחרית?
- האם מותר מבחינה הלכתית להתחבר לכח ההויה, לרגשות, ולעולם הפנימי בכללות, בבית הכנסת ובית המדרש (האם מוגדר כשימוש חולין לענין זה)?
- האם העבודה שב"דע את עצמך" ובספר "הכרה עצמית" זהה, כלומר, שתיהם זה עבודות של כניסהל עולם הפנימי, או שיש חילוק בין הדרכים, ומה עדיף למעשה?
- האם שייך לעשות תהליכים של עבודות במקביל, כגון חובות הלבבות במקביל לבלבבי, או בלבבי במקביל לדע את וכיוצ"ב.
- האם מותר לבקש על רוחניות בשבת, והאם מותר לבקש על בקשות שהם לא ברוחניות אבל לעונג לי לבקש אותם, או שאני מספר לה' על קשיים שיש לי וזה עוזר לי?
- כמה זמן צריך לעבור על כל שער בספר "חובבות הלבבות" בשביל לקנות בו קנין אמיתי?
- האם יש ביכולתי לסדר לעצמי את העבודה למעשה ב"חובות הלבבות", או שאני צריך לקבל הדרכה או שיתוף עם בעל ניסיון?
- אני מרגיש שאין לי מספיק שפלות לפני ה' יתברך. איך עליי לעבוד בענין?
- מה שהרב כתב לי בפעם הקודמת לענין מודעות כדי להתרחק ממתעסק, הכוונה למודעות על המעשים, כלומר לחשוב למה אני עושה כל דבר, או מודעות לרגשות, או גם וגם?
- בענין דרך העבודה, אני מרגיש שמה שאני צריך זה דרך לעבודה על תכליתם – לזכך את המעשים לעשותם בשביל לעשות נחת רוח לה' יתברך, שגם אני מרגיש את היחידה שלי, לפחות הקשר היחיד שלי עם הקב"ה מ"מ. ומאידך גיסא ישנם עוד דרכים שאני רוצה לעלות בהם, כגון חובות הלבבות, בלבבי וכו'. ואני לא יודע אם ואיך אפשר לשלב תהליכים ביחד, וגם אני מחפש באמת הדרך לזכך את המעשים לעשותם בשביל לעשות נחת רוח לה' יתברך, איפה אוכל באמת למצוא דרך ישר בכך. או שמוטל עליי לבנות את הדרך ביחד עם ה' יתברך, אשמח אם הרב יוכל לכוון אותי.
יישר כח גדול מאוד, אין מילים בפי להודות לרב על העזרה הגדולה שהרב נותן לי, תבורכו מפי עליון בכל מילי מיטב, ושוב יישר כח.
תשובה:
א. הויה, למעלה ממדרגת תענוג. תענוג מדבק את האדם בהויה ברצוא ושוב.
ב. התכלית להגיע להכרת הויה של השי"ת, להוית אמיתתו. וכל שאר החלקים אינם אלא שביל לכך.
ג. כבר אמרו חז"ל, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולכך נצרך עונג, שהוא שלא לשמה הדק הפנימי שבנפש.
ד. תכלית האדם הכרת הוית ה', והאמצעי הפנימי לכך, הוא הכרת עצמו. ותחילה יש עונג בהכרת עצמו, ועי"ז דבק בהוית עצמו. ואח"כ עונג בהכרת הבורא, ועי"ז דבק בהוית הבורא. ואח"כ נצרך להפשיט העונג, ולהידבק ולהתכלל בו ית"ש.
ה. הכרת עצמו היא השביל הפנימי להכרת הבורא, זה אינו תכלית לעצמו, אלא שביל להכרת הבורא. וכך צריך להסתכל על כל התהליך של הכרת עצמו.
ו. פעמים רבות מתגלה באופן בלתי מדויק, ועי"ז האדם אינו מדייק בעבודתו את בוראו.
ז. נכון, זה אינו תכלית, אלא אמצעי. וזהו האמצעי שבראו ה', ורצונו ית"ש, שכך יעבדוהו, להגיע אליו דרך אמצעי זה.
א. לא, תכלית, הכרה שלמה של השי"ת. לשם שמים, זהו הגדרת "צורת העבודה", כמו קרבן שמיקרי לשמה, תהליך הקרבה, תהליך עבודה. אולם תכלית הקרבן לאחר שכבר הוקרב ונגמר העבודה, בא לתכליתו. וכן אצל האדם.
ב. יש חילוק בדקויות, כל אחד לפי דקותו, כמו שיש חילוק באופן הלימוד של הסוגיא בין כל אדם ואדם, כן בצורת עבודתו.
ג. להסכים שזהו רצונו ית"ש, כמו שרצונו ית"ש שיש זמן שהאדם תינוק ועוסק במה שתינוק עוסק, וזהו רצונו ית"ש, כן יש כח קטנות (בערכין) בנפש שעוסק בשלא לשמה, וזה עצמו ממש רצונו ית"ש.
ד. לעולם יש פניות, אולם נצרך לעולם להקטינם ולזככם. וכן "לדבוק בנשמתו" שהיא עושה לשמה, אולם סוף כל סוף מצד נפשו הבהמית יש חלק שלא לשמה, ואותו נצרך להקטין ולזכך, כנ"ל.
ה. אצל כל אדם "האני שלו" לפי מדרגתו. ובכללות מצד מדרגת עוה"ז, עולם הבחירה, האדם נקרא הרוח, שבו הבחירה, כמ"ש הגר"א. אולם בפרטות תלוי כל אדם לפי מדרגתו.
ו. יש תכלית לשלב זה, ונקראת תכלית בערכין. אולם נכון שצריך לזכור התכלית האחרונה כבר עתה.
ז. כל דבר שרואים אותו מרחוק רואים את כללותו, ולא את פרטותו. נצרך להעמיד כיוון כללי, אולם אי אפשר להגדיר את הדקות עד שמתקרבים לדבר.
- יש למעט כמה שניתן בשום שכל. תענית דיבור כפשוטו ממש.
- כן, כהכנה לתפלה.
- כן, ח"ו אינו חולין, אינו חלל, זהו מילוי.
- דע את עצמך - כללות הנפש, הכרה עצמית – פרטותה.
- ראוי לעשות כל עבודה בנפרד.
- לספר כן, להודות כן, מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות לה'. לבקש לא, שבת זמן של תודה ולא של תפלה, זהו מהותה.
- לפחות כמה חודשים.
- צריך שיתוף.
- כרגע להניח זאת בצד.
- גם וגם, בשום שכל, מודעות לפי כוחותיך, ולא מעבר לכך.
- תפסת מרובה לא תפסת. יש להתמיד בכל מהלך כחצי שני ויותר, ואח"כ לעבור לשלב הבא. כמו שאי אפשר ללמוד 3 מסכתות בעיון לרוב בני האדם, כן בעבודה, שלב אחר שלב.
קטגוריות
