שאלה:
ברשות הרב שליט"א, ברצוני לשאול שאלה שמטרידה אותי מאוד. אני כבר בסוף שנות הארבעים, מזה שנים שאני רוצה מאוד להתפלל ולעיתים מוצאת את עצמי שחוץ מברכות השחר לא מתפללת שום תפילה ביום, ובכל פעם כביכול "לא מגיעה לזה", אבל במשך כל היום אני מרגישה מחוברת מאוד לקב"ה, בהודאה בלי הפסקה, הודאה בפה, מזמור לתודה ע"פ, מודה ומשבחת את השי"ת בכל פעולה, מבקשת בקשות, עסוקה בחיזוק באמונה וביטחון ואף באופן מעשי. מחוברת לקברות צדיקים, הכותל, וימים סגוליים בשנה. וגם שם אני מתפללת מודה ומבקשת, בנוסח המתאים לאותו מקום, וכמעט לא קוראת תהלים מתוך הכתב. שאלתי א. מה הסיבה לתופעה הזו שבפירוש מטרידה אותי, ומה ההסבר לכך (כל ימי גדלתי בבית של תורה)? ב. האם יש מקום לעבוד על כך, ואם כן, באיזה אופן? תודה רבה לכבוד הרב על כל התורות שאנו יונקים ממנו כל השנים, מעריכים ומודים מאוד מאוד.
תשובה:
א. נובע מיסוד האש, שדרכו לקפץ וקשה עבורו צמצום וסדר.
ב. כן, בנין יסוד העפר בנפש.
קטגוריות
