שאלה:
שלום כבוד הרב,
א. כל מה שה' עושה הכל לטובה אבל מה לגבי דברים שהאדם כביכול גרם לעצמו את הנזק ולפעמים זה נזק להרבה זמן, שעשה טעויות במהלך החיים שלפעמים יכול לנבוע מלב לא טהור ומידות שורשיות שלא מתוקנות מצד שני מה האדם אשם שליבו לא טהור הוא ודאי רוצה שליבו יהיה טהור אבל בינתיים עד שיהיה טהור מה יכול לעשות?
ב. האם שהאדם עושה טעות בבחירה ולא שמודבר בדבר אסור אלא טעות בשיקול הדעת כמו ללמוד עם פלוני זה או אחר ללמוד בישיבה זו או אחרת וכו' האם הקב''ה כביכול מכין כל פעם ''מסלול חדש'' עבורו או שהכל זה מסלול אחד מעיקרא שהיה צריך לעבור?
ג. א.האם שהקב''ה מכוון את האדם לעשות משהו כשהוא מתלבט זה אמור להיות דבר ברור שיהיה לו בהירות שלימה שכך הנכון לעשות או שלא ואם אפשר להרחיב כי זה נושא מאוד לא ברור לפעמים האדם מתלבט מה לעשות ומתפלל להשם וכו' אבל לא רואה סימנים מספיק חדים וברורים ולפעמים הוא רואה השגחה פרטית שרואה או פלוני או משהו אחר השאלה עד כמה צריך ללכת בתמימות עם הסימנים או ההשגחה הפרטית או שצריך לחשוב באמת מה הנכון לעשות? הרי הכל בהשגחה פרטית ובשביל מה הקב''ה הראה לי את זה אם לא שאעשה זאת מצד שני שבאמת חושבים ומתבוננים רואים שאין הכרח לעשות כך וכך ואם למפרע האדם מסתכל ומבין שהיה צריך לעשות כך האם זה נכון שכך היה צריך לעשות או שגופא בגלל שלא עשה זה אומר שלא היה צריך לעשות?
ב.האם מחמת התקופה שאנו נמצאים בה שיש הרבה תערובת זה יכול לבוא לידי ביטוי בדברים הנ''ל וכיצד יש להיזהר?
תודה רבה
תשובה:
א. ישוב בתשובה, ויתחזק באמונה, ואזי מחזיר הכל להנהגת ה' ואינו תלוי בו.
ב. כל המסלולים כבר מוכנים מראש, אין צורך לחדש דבר. וע"י מעשיו נגזר באיזה מסלול ילך.
ג. אין בהירות מוחלטת, פעם יש בהירות יותר ופעם פחות, אי אפשר ללכת אחר הסימנים בלבד, אלא בצירוף שיקול דעת והכרעה. ורק כאשר השיקול דעת אינו יכול להכריע כלל, ניתן להכריע ע"פ סימנים. אולם לעולם קודם נצרך שיקול דעת, והסימן תוספת לנטייה של שיקול הדעת בלבד. ורק כאשר אין שום נטייה של הכרעה, פעמים אפשר לסמוך על סימן, וזהו תלוי בזוך האמונה של האדם. ובפרט שהכל בלתי מבורר בדור זה, לכך אין למהר כלל לסמוך על סימנים.
קטגוריות
