שאלה:
שלום כבוד הרב,
המשך שאלה 16413
1. הרב הסביר לי ששורש הנבראים הוא דבר והיפוכו ריבוי אור וצמצום, הבנתי את הסבר הרב שזה שורש ולא תוצאה ושזו מהות התהליך, רק לא מתחבר לי בנפש השכלית איך יכול ששורש הנברא הוא ריבוי אור, כלומר זה ששורש הנברא צמצום זה מובן שנברא הוא מצד הגבול ולכן כביכול מסתיר את הבלתי בעל גבול אבל איך מסתדר שנברא מהותו (כשהוא מאיר את שורשו) הוא ריבוי אור?
2. מה ההבדל בבחינת עבודה/דבקות/התסכלות בין אור א"ס לפני הצמצום לבין "ריבוי" אור א"ס לאחר הצמצום? (השוותי בין שניים אלה כי אולי זה יחדד לי את ההבנה של מה המהות של ריבוי האור בנברא)
3. הרב הסביר לי שהדירה בתחתונים היא דירה לריבוי אור אבל לפי הקו מהות העבודה להמשיך אותו למטה, דירה בתחתונים, אבל כל זה מצד ש"לוקחים" מהאור למעלה ומורידים אותו למטה עד שכל העיגול מתמלא ואז בעצם התוצאה שאין "ריבוי" אור למעלה כי שמושכים את האור למטה בעצם כבר אין ריבוי אור למעלה ואין ריבוי אור למטה אלא כביכול האור התקפל בחזרה, לא מובנים לי דברי הרב שבעצם למטה יש דירה לריבוי אור?
4. הרב הסביר לי שאריך אנפין חזק מרצון אבל אני יותר מכוון שהרב יסביר לי בכללי ובפרטי (לדוגמא א"א ורצון) בבחינת נפש איך יכול להיות שמושג קבלי (אפילו שהוא חושי) יהיה יותר גבוה מכוח נפש, הרי הנפש תופסת את כוחותיה כקרובים יותר מאשר מושגים שהיא רואה בחוץ לה, כלומר ברור לי שהתורה היא גם בפנימיות הנפש אבל אני מדבר בבחינת זה שדיברנו שיש לימוד קבלה בחוש של מושגים ויש לימוד בכוחות נפש והלימוד בחוש מושגים גבוה מנפש כי שורשו מהמוחין שגבוהים מהגוף, ההסבר הזה של הרב מובן אבל בנפש לא ברור איך לימוד בתפיסת חוש מושגים גבוה מתפיסת לימוד בכוחות נפש הרי הנפש תמיד תתפוס את כוחותיה כפנימיים יותר מאשר דברים (אפילו חושיים) שהיא לומדת/חווה מחוץ לה
5. חשבתי שראיה גשמית יש רק בעשיה ומכאן נבעה הטעות, אם יש גם ראיה גשמית בעולמות מעל העשיה אז הרב יכול להסביר לי מה ההבדל בין ראיה גשמית לרוחנית? אשמח שהרב גם בכללות יגיד לי בדוגמאות מה ההבדל בין ראיה גשמית ורוחנית בעולם היצירה הבריאה ואצילות
6. הרב אמר לי דעת זה חיבור נפרדים וזה מובן לי אבל לא מובן לי למה השתלשלות היא חיבור עצמי הרי כל ספירה נפרדת ומעבירה רק לספירה אחת אחריה בחד סמכא כלומר הקשר פה הוא גם לא עצמי ויש פחות חיבור כי כל ספירה מחוברת רק לספירה אחת בשלשלת
7. הרב אמר לי שהלשם מהלכו להעלות את הכל למוחא סתימא בעוד מהלך שני זה שכתר משתמש במוחין כדרך מעבר למידות, של מי מרבותינו המהלך הזה?
תודה רבה !
תשובה:
א. זה סוף הבריאה, כביכול קודם שנברא העולם היה הוא ושמו "אחד", "לבדו", כלשון הפרד"א. והבריאה חדשה "תוספת", יוסף, הוספה על האחד. האחד אור, אור אין סוף, ולפ"ז הנברא תוספת של אור.
ב. אור א"ס קודם הצמצום אין לו סוף, ולכך לא שייך תוספת. צמצום חידש כח של תוספת. ו"בבכח" כבר היה קיים כח זה באור א"ס, ויצא לפועל בצמצום.
ג. כלל מוסד שהמשכת אור אינו ממעט מקור ההמשכה, אלא כנר מנר, שנעשה תוספת אור ולא נתמעט המקור.
ד. מה שנמצא "חוץ" בתפיסה ראשונית, הוא חיצוניות וזר יותר מהפנימיות. אולם בעומק "חוץ" היינו אור מקיף, שהוא השורש לאור פנימי, שחלק מן המקיף נכנס לפנימי, וחלק נשאר ב"חוץ". וזהו חוץ שהוא שורש של הפנים.
ה. "גשם" היינו שרואה החפץ עצמו, רוחני היינו שרואה את צורתו ומהתו. ובכל עולם ועולם יש גשמיות ורוחניות לפי ערך אותו עולם. כי בחינת מלכות דפרטות בכל עולם הוא גשמיות לפי ערכו לשם הגשמה, ולמעלה מכך הוא רוחניות של אותו עולם.
ו. שלשלת מחברת את כל החוליות לשרשרת – שלשלת אחת, ולא רק חיבור חוליה אחת סמוכה לחברתה בלבד.
ז. שורש תורת הבעש"ט, תמימות ופשיטות, ששורשה כתר, והוא הארה מהארת תורת משיח.
קטגוריות
