שאלה:
בס"ד
(א) איך אפשר לאדם להיות בשמחה ולעבוד ה' בשמחה אם כל ימיו צריך להיות בספק דקדושה ולחשוש בעצמו "אולי אני טועה, אולי אני לא הולך בדרך האמיתי או בדרך ששייכת לחלקי", מה האיזון בין כח השמחה להיות יהודי והשמחה בעבודת ה' מול כח ביקוש האמת וספק דקדושה.
(ב) האם יש דרך לידע אם יש להקב"ה נחת רוח ממני?
(ג) מה התועלת ללמוד בישיבה אם כבר נחרב עולם התורה וכמו שאמר הרב, לכאורה עדיף ללמוד בשקט בביתי שבו אני מרגיש יותר קדושה ובדידות מהעולם השקר.
(ד) האם היום עדיין יש השראת השכינה על הישיבות?
(ה) ואם "כן", אם יש בחור או אברך אחד בישיבה שיש בו מכשיר חכם האם זה מעכב השכינה מההשכינה?
(ו) האם השראת השכינה חלה מיד (בתנאי שהם אינם עושים דברים שמעכבים השכינה) בנשואי איש ואשה, או שהם צריכים לעבוד על כך?
תשובה:
א. ככלל רוב היום בשמחה, ובשעת חשבון הנפש אזי יש הספק דקדושה.
ב. אין דרך מוחלטת, בפרט לאלו שאין להם השגה.
ג. עדיין בחוץ גרוע יותר הרבה הדבר. ואי אפשר ללמוד כל זמנו לבד, כמ"ש במסילת ישרים, שהדרך ללמוד לבדו, ולפי הצורך ללמוד עם זולתו, כפי הצורך. והדבר משתנה מאדם לאדם, כמה ראוי לישב לבדו וכמה נצרך לזולתו.
ד. כן.
ה. מקטין מאוד את אור השראת השכינה.
ו. מיד, וככל שזוכים מאירה יותר.
קטגוריות
