שאלה:
שלום הרב היקר
א- מוסיף דעת מוסיף מכאוב והשאלה למה זה כך לכאורה זה צריך להיות הפוך ממכאוב
ב- לפני בערך שנה אבא שלי קרא לי לסלון ובדרך לשם חשתי וידעתי ללא כל ספק למשך כמה שניות בלבד שרק עכשיו יש לי רגליים ואני אדם הולך והבנתי שעד אותו נקודה הייתי כמו זוחל אז רציתי לשאול 1- מדוע זכיתי למתנה הזאת?
2- איך המתנה הזאת נקראת בלשון התורה?
3- האם חזרתי למצב של זוחל כמו לפני אותה הארה או שהמדרגה נשארה אצלי רק בהסתר?
4-מהו השלב הבא אחרי שזוכים לרגליים ?
ג-בעניין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. איפה נמצאים כל אחד מחלקי הנר״ן ח״י שלהם?
ד- הבעל שם טוב ותלמידיו הורו דרך עבודה שקוראים משהו אז להשתמש בכל כוחות הגוף והמוחין בפשט התיבה ואז אז יהיה יחוד הויה ואדנות שהמלכות עולה לבינה אם הבנתי נכון. והשאלה כשאני מדבר עם הבורא אני בספק אם להתרכז בתיבות המילים ולנסות להתקשר לאור בתוך התיבות או לדבר איתו כמדבר איש אל רעהו באופן פשוט ואז הריכוז שלי לא במילים והם כאילו נבלעים ברצון שלי לדבר איתו כמו ששני אנשים מדברים אז מה הדרך המעולה ביותר?
תודה רבה
תשובה:
א. כי דעת זו "הרגשה", ולכך מי שמרגיש יותר סובל יותר. וכן ככל שיש לו דעת יותר, כן רואה יותר רע ושקר וסובל מכך. וכן שורש הדעת, דבר והיפוכו, והסתירה יוצרת סבל.
ב.
1- איני יודע.
2- עיבור שני, עובר במדרגת רגלים.
3- נשאר רק רשימו ממנה.
4- יניקה.
ג. משיח בן יוסף, חיה – בגדים. משיח בן דוד, יחידה – בבית.
ד. בתפלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה גם להתרכז במילים, בשיחה בינך לבין קונך, כדבר איש אל רעהו.
קטגוריות
