שאלה:
מורי ורבי
אני כותב ובליבי הכרת הטוב עמוקה: הרב לא מברר לי נקודה פה נקודה שם, אלא מאיר לי בפרטים ובכללים, בשורשים ובענפים - בכל... כמה אור גנוז בהדרכת מו"ר 'עיקרו לימוד מיעוטו נפש' (שהחזירה אותי באחת לסטנדר), בעצה לא לדבר כלל בסדרים כתנאי להצלחה (שבאה בהשגחה פרטית עם כניסתי לכולל רצופות שעל כך שם בעיקר דגש), בשילוב של נקודת ההלכה (שפשוט מחיה אותי), ועוד. הנני מקצר, אבל בליבי - אריכות הודאה מופלגת...
שוב אשתמש במילים קטנות שלא מבטאים כמעט כלום: תודה ושוב תודה.
ברשות מו"ר, מאיר דרכי ונתיבתי, מספר שאלות לבירור.
א. עבודת נפשי מהי? כלומר, איזה חלק לתפוס כעת? אני שואל למרות שאני עובד תקופה ארוכה כבר על השקטה (לימוד שיעורי הכנה להתבודדות + עבודה מעשית) ורישומי מודעות (כתיבת כוחות עיקריים שפעלו אצלי ביום. עבודה שמופיעה ב - 'שאל ליבי' עמוד פא, ואשר אותה אני מאוד מחבב), אבל התעוררתי לחשוב שצריך את הדרכת הרב בעניין.
ב. באם הרב יאמר להמשיך השקטה, הרי שאלה בעניין: בשיעורים מבואר שמבלי לזהות את הכוח השלילי העיקרי, אי אפשר לבוא לידי השקטה. השאלה, כיצד אדע, והאם לשם כך צריך ללמוד את 'הכרה עצמית והעצמת הנפש'?
ג. שאלה נוספת כלפי השקטה: לא פעם ניסיוני להיות שקט - מלחיץ אותי... כך זה נראה: אני מתחיל השקטה, רואה שמשהו מפריע להשקטה (סביבה, מחשבות, רגשות), ואז נכנס ללחץ בהילוך גבוה: 'אוי וי, לא תהיה לי השקטה עמוקה כפי שאני אוהב (לה זכיתי פעמים נדירות, ומאז אני חפץ מאוד לחזור לחוות זאת)'. כלומר, הרצון העז לשקט מתברר כגורם לחוסר שקט... את אותו רגש או מחשבה פלונית שהטריד היה עוד אפשר להסיר, אבל אינני יכול עם תחושת הלחץ שאולי לא אצליח. אני כותב ומרגיש לא ברור, זה נראה לי לא מדויק. השאלות הם: מה פשר הסיבוך, ואיך משתחררים מכך?
תשובה:
ראוי להתחיל ללמוד בהדרגה איטית את סדרת "הכרה עצמית והעצמת הנפש".
תדע לך שהשקטה היא "מתנה" ממנו ית"ש, והאדם זוכה בה לאחר שעמל ויגע כפי כוחו. ולפיכך, מחד יש לעשות את העבודה המוטלת על האדם על מנת להגיע להשקטה, ומאידך לצפות למתנה. ולא שייך להילחץ, כי אינו תלוי רק בו, אלא יצפה למתנה ממנו ית"ש, לאחר שעשה חלקו כראוי.
קטגוריות
