שאלה:
בס"ד
הרב אמר שההגדרה הפנימית של תלמיד חכם היינו מי שחי במורגש ובמוחש את ידיעותיו, ואילו ההגדרה החיצונית של ת"ח הוא מי שיודע לישא וליתן ברוב מקומות בש"ס.
(א) האם יש מקור להגדרה הפנימית הזו של ת"ח.
(ב) לפי הגדרה הזו מהו בת"ח שאינו חי את ידיעותיו, האם דינו כת"ח או הוא ת"ח שאין בו דעה.
(ג) מהו ההגדרה שזו שחי את ידיעותיו, איך שייך לחיות במוחש ע"י הידיעה של שנים אוחזין בטלית עם כל הלומדות וכל הפשטים במושג של תפיסה ובעלות וכו', בשלמא על עניני מוסר ומידות טובות אז שייך לחיות ידיעותיו במוחש ולא רק כידיעה אבל לגבי שמעתתא איך שייך לת"ח לחיות את ידיעותיו לא רק בשכל אלא בלבו ובמעשיו באופן חושי.
(ד) מהו ת"ח שאין בו דיעה?
(ה) מהו לגבי כל הת"ח של היום שלא שמעו השיעורים של דע את דעתך ושיעורים כאלו, ואין להם הכרה בכוחות הנפש, ובפרט בכח הדעת ואיך לבנותו ואיך להשתמש בו, האם כל אלו יש להם רק ידיעות ובקיאות אבל אינם ת"ח אמיתים?
(ו) וכן מהו לגבי כל אלו שלא שמעו את היסודות של הרב בשיעורי נפש החיים שער ד', האם כל אלו הם רק ת"ח מדומים ואינם ת"ח אמיתיים?
(ז) ת"ח שאין לו ידיעה בהכרת כוחות הנפש ואינו יודע את נפשו, האם הוא ת"ח רק שחסר בו שלימות, או שאינו ת"ח כיון שאם לא הכיר כוחות הנפש א"כ לא שייך לו להתחבר כראוי גם להתורה?
תשובה:
א. כתב בספר הפליאה (ד"ה ושאלו במתיבתא דרקיעא) וז"ל, כל חכם סתם שהזכירו חז"ל בדבריהם, הוא חכם בנסתרות, ר"ל לדעת ולהשיב היכן המצוה נוגעת ומה תועלתה ובמה היא רומזת וכו', ומכאן יש לנו ללמוד שאפילו למד ספרא וספרי ותוספתא וכולהו תלמודא לא יקרא חכם, עיי"ש. וכתב בספר הקנה (ד"ה ענין יראת המקום) וז"ל, אפילו למד ספרא וספרי וכולהו תלמודא עם הארץ יקרא, אצל החכם, כי החכם נקרא "שנפשו קשורה בנפשה של תורה", עיי"ש.
ב. לדינא נקרא ת"ח, כן כתבו הפוסקים.
ג. "שנפשו קשורה בנפשה של תורה", כנ"ל.
ד. כתב הגר"א (משלי, יג, טז) וז"ל, שאין בו דעה – הוא יעשה כפי משקל ראשון שלו, עכ"ל.
ה. תלוי אם נפשם קשורה בנפשה של תורה, כנ"ל.
ו. כנ"ל אות ה'.
ז. חסר לו שלמות.
קטגוריות
