שאלה:
כבוד מורנו הרב שליט"א,
ראינו את תשובת הרב שהתפרסמה בשו"ת השבועי וישב, אודות הגמ' על בנתיה דרב חסדא, ושאל השואל הפשט בזה כי נראה שנוגד גדרי הקדושה. והרב השיב לו בקצרה בזה"ל: "כל שרחוק מן התאווה, כן צריך לעוררה לצורך חיבור דקדושה". וזה החזיר אותנו למה ששאלנו את הרב בעבר על ההדרכות לחתנים בדורנו, שהרב כתב לנו שבדור פרוץ זה שינו גישה וכו', ונראה לנו עתה שבתשובה זו על בנתיה דר"ח הרב גילה עוד טפח בענין זה, כי גם מה שמלמדים הגמ' הזו לכל החתנים בשווה ומעמידים זאת כצורת החיים הנכונה לכתחילה ובדווקא, אין זה נכון, וגם זה מכלל מה ששינו גישה בדור זה, כי נראה מהתשובה שישנה הסכמה במידת מה עם השואל ששאל שזה נוגד גדרי הקדושה, רק שהרב מבאר שזה נאמר רק למי שרחוק מן התאוה, שבלא התעוררות זו לא יוכל לקיים המצוה. האם נכון הדבר? נשמח מאוד אם הרב יראה לנו את הדרך וירחיב עוד בענין זה, וכיצד ההנהגה למי שאינו רחוק מן התאוה, ואיך הוא לקרוב? אנא יורנו ויאלפנו בינה צורת ההנהגה לפי מדרגות בני האדם, מן הרחוק אל הקרוב, ושכמ"ה.
תשובה:
בר אמרו רבותינו עד שיאכלנו באיסור יאכלנו בהיתר. ולכך כל שיש חשש שאם לא יקבל תאוותו יבוא ח"ו לידי איסור, ראיה, הרהור, שז"ל בחלום ויתר על כן רח"ל, בוודאי יש לו לאכול בהיתר, ובמקביל לכך לזכך חומרו וגופו. כמו כן יש לבדוק את מדרגת האשה ופלעול בשום שכל בעדינות ובחכמה מחד לספק צרכה, ומאידך לשמור על גבולות הקדושה כראוי.
ולהיפך ישנם שפרושים נפשית מן הענין, או מפני זיכוך חומרם, או מפני דבקותם בקב"ה ובתורתו, או מפני אופי כעילוי וכדו', ואצלם נצרך לעורר התאוה לצורך הקדושה בשום שכל כפי השיעור הנצרך שיהא לבו דבק בה כראוי, וכן לצרכה.
ואלו השייכים לממוצע בין הנ"ל, יש להם להשתמש עם כח התאוה שכבר מצויה בהם מחד לאכלו בהיתר כנ"ל, ומאידך להשתמש בו ככח לחיבור נפשי, כי זהו תכליתו, וזהו לשם שמים, מלבד כוונת פרו ורבו, באופן ששייך פו"ר.
קטגוריות
