שאלה:
(א) הרב מסביר שיהודה ששורשו בלאה הוא כח התמימות של יעקב, והוא כח התפילה והפשיטות, ואילו יוסף ששורשו ברחל הוא כח הדעת וחכמה של יעקב, והוא כח התורה. וקשה לי דא"כ למה יהודה מכר את יוסף, זה היה היפוך התמימות, והיה יותר ראוי לכח הדעת וחכמה לרדוף אחר צד שכנגדו ע"פ משפטי השכל הק' כיון שהשכל והדעת אינו סובל התמימות.
(ב) באריז"ל מבואר שלאה שורשה בראש שהוא המוחין ואילו רחל שורשה בחזה, בלב, במקום הרגשה, וא"כ למה יהודה בנו של לאה היה תמימות-לב ואילו יוסף בנו של רחל היה מוחין, לכאורה צריך להיות להיפוך.
(ג) ידוע בספה"ק שהמפלה של עשו הוא ע"י כוחו של יוסף וכמו שכתוב ובית יוסף להבה וכו', וא"כ למה במדרש מבואר שיהודה הרג את עשו.
תשובה:
א. הוא "הציל" את יוסף מן האחים.
ב. לאה קראה ליהודה מלשון הודאה – הוד. וזהו מצד ששורש לאה בבינה – תבונה, והארתה "עד הוד אתפשטת", ונקרא כן יהודה, יהוה – ד, כמ"ש בסוטה. וזהו לשון של עצם ההויה. זהו לא מצד יחס מקומה ביחס לז"א, אלא ביחס של השורש בינה – תבונה, והבן.
ג. עשו לשון עשוי וגמור, הויה שלמה, וכנגד כך עומד יהודה, הויה לעומת הויה. מכנגד כנגד עשוי וגמור, עומד יוסף, מלשון הוספה, והיינו גילוי שאינו עשוי וגמור, אלא יש כח הוספה.
קטגוריות
