שאלה:
שלום הרב,
למדתי הרבה יחסית, הקדמות לספר הזוהר, שערי קדושה, והרבה מהספרים שלך,
עם זאת אני לא מבין.
בשביל להתחבר לא"ס צריך להתנגד לקבלת התענוג וכתוצאה מכך הרצון שלי אמור להיות גדול יותר.
אך למעשה הנפש שלי נהיית חלשה ואין לי אפילו את הכוח לרצות ואני מרגיש מצומצם מאוד.
מצד שאני אם אשמע מוזיקה או אראה דבר המוצא חן בעיני ואתאמץ באותו הזמן לזכור שזה כוח ה' אצליח להרגיש תענוג של אהבת השם
וחיבור גדול שבוער בלב שלי ולכל הגוף.
אך הבעיה בשיטה הזאת היא שברגע שהשיר נמאס או הדבר שממלא קשה לי באמצעות במחשבה להתחבר לא"ס
וההרגשה כאילו המנועים שלי נכבים.
אשמח שלשם שינוי לא תקצר בתשובתך ותיתן לי גם דוגמה מה אני עושה שגוי,
כי תענוג מאבד לי את הרצון ובשל כך אין לי את כוח להתחבר לא"ס
אבל שאני לא מקבל אני מותש נפשית ואין לי כוח לזוז.
מהי הדרך?
תשובה:
נצרך זיכוך ועדינות נפשית, מחד לקבל תענוג באיזון נכון, ומאידך לדבוק למעלה מן התענוג, וכל זאת ע"י חיבור מהכח השכלי הפנימי השקט העדין והקר.
על מנת להתחבר ממקום שלמעלה מן התענוג, נצרך שקט שלוה ורוגע. שקט זה נקנה ע"י בנין השכל בעיון התורה הק' בכלל, ובהויות דאביי ורבא בפרט, לימוד של עדינות הסברות וההגדרות, וחיבור שכלי חזק לעדינות זו. ואזי אין עיקר החיבור מתוך תנועה ערה של הרגשה, אלא חיבור שכלי דק שבתוכו אור הנשמה. תפיסה זו נתבארה במורה נבוכים, חלק ג', פרקים נ"א-נ"ג.
קטגוריות
