שאלה:
לכבוד הרב הדומה למלאך. האברך היקר ששאל בענייני קדושה רוצה בירור נוסף באם אפשר. הנה דבריו, שוב, כלשונו.
כבוד הרב המופלא, קבלתי את תשובתו אלי על אודות מה ששפכתי את ליבי אודות הנסיונות בענייני קדושה שמקיפים אותי מיום עומדי על דעתי, וביתר שאת בשנים האחרונות, בהתפרצות המדיה הארורה. והנוחם שמצאתי לעצמי בתפיסה של "פיצול אישיות" כביכול, לחיות חיים תוססים של תורה ותפילה, בשקיעות ובדבקות, ללמוד לעצמי וללמד לאחרים, ואת הנפילות המזדמנות [שוב בהדגשה, מזדמנות ולא קבועות, כי אין ברשותי שום כלי בעל גישה לחטא ח"ו] לתפוס כאדם אחר - לא זה היר"ש ומדקדק במצוות. והטרחתי את הרב לעבור על מכתבי הארוך והמפורט, והרב השיב לי בזה"ל: היחס הנכון שהרע “לבוש” לנפש, בגד מלוכלך. לא יחס של “פיצול אישיות”, אלא יחס של “לבוש”. עכ"ל.
ואחר שעיינתי רבות בתשובה רציתי לברר את הדברים ברשות הרב,
א. כי בפיצול אישיות כביכול ניתן לזהות בין שתי ישויות שזה מושך לכאן וזה לכאן בבחינת "שני גויים בבטנך", ואז האדם מזהה את את הרצון הבלתי נשלט לחטא שזהו האני הרע, ואת הצמאה נפשי לאלוקים הוא מזהה כאני הטוב, אבל איך ניתן ליחס ישות ללבוש, הרי הלבוש זה לא אני, אז מיהו בעל הרצון המושך לחטא, אם זה אני המולבש, א"כ שוב זה מוביל לייאוש, ולהרגשה של צביעות, כי אם זה אותו אני שפעם לובש בגדי רבנים ומלמד תורה, וכשמזדמן לובש בגדי פריצים, א"כ "למה זה אנכי" מה שווה התורה שלי, מה שווים המצוות שלי, אבל אם "שני גויים בבטנך" אזי מצאתי נוחם.
ב. האם כוונת הרב למשאז"ל "ילבש שחורים ויתעטף שחורים" וכו', שזהו ענין הבגד מלוכלך, שיתפוס עצמו כמי שלבוש בגדים צואים, שאין הוא אלא מולבש? אבל עדיין "ויעשה מה שליבו חפץ" - זה הוא עצמו! וא"כ לא מצאתי מזור. אשמח אם הרב יבאר מהי עומק כוונת חז"ל בזה.
ג. מה עוד עלי לעשות חוץ מלבכות לקב"ה שאת זה אני עושה הרבה (אולי לא מספיק)?
ד. האם יש איזה ענין סגולי שיכול להועיל לאדם שכמותי, משהו שיכול לזכך את הנפש ולנקות ולו במעט את "הבגד המלוכלך" הזה?
תודה רבה מאוד לרב, א"א לתאר את התועלת שאני מוצא בתשובותיו, גם ניסחתי את השאלה הפעם שלא תהיה פרטי, כדי שגם אחרים יוכלו ללמוד מזה, ואולי אהיה שותף לזיכוי הרבים הנפלא הזה, לגילוי האור דקדושה, לכפות הרע ולגלות הטוב, בעה"י.
תשובה:
א. זהו לבוש דבוק מאוד באדם, "ונראה לו שזה הוא". זהו עומק כח היצר הרע, "נדמה לו", הוא מטעה את האדם בזהות "מי האני", ומראה לו שהלבוש זהו הוא. וזה שורש ההטעיה.
ב. כבר אמרו הראשונים שם שעי"ז ישבר לבו בקרבו. ובעומק ע"י שלובש שחורים, ירגיש כדבריך שהרע שבתוכו זהו לבוש, ואזי מתגלה רצונו האמיתי, וז"ש ויעשה מה שלבו חפץ, היינו מה שפנימיות לבו חפץ, מה ש"הוא" חפץ, ולא מה שהלבוש שנדמה כאני חפץ.
ג. לקבל נדרים שאם ח"ו יש נפילה עליך לעשות כך וכך דברים שקשים מאוד עבורך!
ד. לימוד משניות במחשבה, גירסה בזוה"ק, והעיקר להתרגל במחשבה של מסירות נפש אמיתית, ולא רק בק"ש, אלא לאורך היום מידי פעם בפעם.
קטגוריות
