שאלה:
ברצוני להבין דבר שקרה לי פעם. בבחרותי אני היה למד עם בחור מסוים בבין הזמנים שאהבתי ללמוד עמו. יום אחד הוא אמר לי שאינו יכול ללמוד עמי בלילה זה. היה לי מאד אכזבה ונפלתי לעצבות גדולה. שכבתי על הקרקע והתחלתי לדבר עם הרבש"ע. אמרתי "רבש"ע, אם הבחור הזה אינו לומד איתי הלילה, אני רוצה למות. פשוט אני רוצה למות! כל החיות שלי בא מלימוד עם אותו בחור, ואם הוא אינו לומד איתי, אם כן נגזר עלי מיתה בראש השנה, האם זה הדין שלי למות בשנה הזו היום? אם הוא אינו לומד איתי, טוב מותי מחיי, אם אין מתה אנכי...רבש"ע, או יעשה שהבחור ילמוד איתי, או נטול את נשמתי!!!" ומחמת העצבות שהייתי נמצא בו, היה לי רצון לדחוף נשמתי מגופי כדי שאני ימות! והמשכתי להתפלל כך להרבש"ע ולבכות כעשר דקות. לאחר עשר דקות הטלפון מצלצל והבחור הזו אמר לי פתאום כאילו שלר קרה שום דבר "בסדר, אנו יכולים ללמוד הלילה." מיד נתמלאתי בשמחה כ"כ וכל החיות שלי חזרה אלי ואני הרגיש מעין תחית המתים. היה לי הרגש של "אין דבר העומד בפני הרצון", ובפרט מפני שהתפללתי בחוזק כ"כ עליו ומחמת הדברים שאמרתי להרבש"ע. השאלה הוא: האם שינוי הרצון של חבירי היה משום "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" או שזה נעשה בכח התפילה שלי מהלב או מפני סיבה אחרת?
תשובה:
גם וגם וגם. ניסיון האם לדבוק בבני אדם באופן כל כך חזק או בקב"ה באופן זה!
קטגוריות
