שאלה:
לכבוד מו"ר הגאון והיקר מאד לליבי: שלום ואיחולי כל טוב אין סופיים!
בהיותי עוסק כתקופה בספר "דע את מחשבתך" וכן פרקי הסיום של "דע את רפואתך" (קרומי המוח והשגת העצם), הנני תופס כיום כך:
מהות כח החשיבה הוא דילוג מנקודה לנקודה (נקודה היא התלבשות הדילוג במחשבה כגון דמיון או שכל) והוא מוליד ההתענגות(כפי עומק והחידוש שבהתלבשות הדילוג).
אמנם דילוג זה יש לו צד פנימי וצד חיצוני, חיצוני - כל תנועה הבאה מבחוץ כגון התענגות בהחלפת תמונות באופן מהיר( מצוי במדיה רח"ל). פנימי - מתחיל התבוננות מנקודה חיצונית אבל הדילוג וההתחדשות בה מגיעים ע"י הרחבה והתבוננות פנימיים כגון אותה תמונה אחת שההתענגות נובעת מתפיסה מחודשת ועמוקה יותר ע"י נביעה פנימית.
שאלותי:
א) האם הבנתי נכון?
ב) יש בחלון ביתי נוף מרהיב ופתוח אמנם זה אותו נוף, וכשאני מחדש בו באופן פנימי קורה שאני נתקע - בפרט כשאני מנסה לחדש דילוג באופן יזום ולא באופן משוחרר. כיצד אפשר ליזום דילוג פנימי ועם זאת משוחרר? שהרי יוזמה ושיחרור הם הפכים המבטלים אהדדי.
ג) בין נקודה לנקודה שבה מתלבש הדילוג יש מקום ללא התלבשות, אך מהו אותו מקום שבו הדילוג כביכול "שוהה באוויר" ואינו מתלבש במחשבה? כשאני מנסה לחוות את אותו מקום ללא התלבשות הדילוג אני בעצם הופך את ה"אין התלבשות" ל"התלבשות" ובכך אני שוב מאבד את ה"שהיה באוויר" של כח הדילוג.
תודה תודה תודה הרב
תשובה:
א. נכון. מכח פרצוף אריך, יש מחשבה מוסדרת שלב אחר שלב. מכח עתיק, יש דילוג. ולעולם אין רק סדר של אריך, אלא בדקות יש אף דילוג של עתיק. וזהו מקור התענוג. לעומת כך מכח אריך, סדר, שלב אחר שלב, יש ישוב דעת ומנוחה.
ב. השחרור מנתק את האדם מהנקודה שבה הוא ממוקד ועי"ז נפתחת הנפש לחידוש. הינך "ממקד את עצמך לדלג", ולכך יש לך קושי. הצורה היא הפוכה, תחלה שחרור, ואז דילוג.
ג. השקטה, איפוס המחשבה, "אפיסת המחשבה".
קטגוריות
