שאלה:
שאלות אלו היה על ליבי כבר לזמן רב.
א) אם שני בנ"א למדו יחד היטב וגם היה ביניהם קשר נפשי (ככל לימוד בחברותא שהולך טוב שזה יוצר קשר נפשי וגם קשר בדיעות ובפרט קשר ע"י התורה ביניהים) ואח"כ נתפרד החבילה ביניהם (או שהפסיקו ללמוד ולאחר כמה שנים הקשר פג ביניהם עד שכמעט הם אינם מרגישים שום קשר עם השני, וכ"ש אם נולד אצל א' מהם הקפדה על השני או קנאה או שנאה), האם יש כאן באמת קשר פנימי ביניהם בעל מודע שלהם מחמת הקשר שנולד ביניהם כיון שלמדו תורה יחד, וקשר של תורה היא קשר נצחי אפי' אם אינם מרגישים הקשר בהאי עלמא, ואפי' אם נתפרד החבילה ביניהם מ"נ יש קשר כאן בפנימי פנימיות נפשם שהם לא מרגישים בו (או א' מהן עדיין מרגיש קשר פנימי להזולת והשני אינו מרגישו) או שכיון שנתפרד החבילה ביניהם א"כ לא מועיל הא שהיה קשר עמוק ביניהם, כיון שעכשיו נתפרד החבילה ביניהם ונגלה שהם באמת אינם מאחודים בשורש נפשם (ועל אף שכל נשמות ישראל מאוחדים בפנימותם מחמת הנשמה הכללית של כלל ישראל שהוא השכינה ומצד שכולנו עם ישראל שמחובר להקב"ה ולתורתו, זהו לכאורה רק דרגה שאינו מתגלה רק לעת"ל ואינו נתגלה בעלמא דידן (רק בפורים ע"י היין יכול לבוא לאהבת ישראל זו אבל מלבד זה הקשר העמוק הנצחי האחדותי שאינו תלויה בשם דבר לכאורה אינו קיים באתגליא בהאי עלמא) וא"כ הקשר נפסק?
ב) מתי ב' חברותות לומדים יחד במתיבתא דרקיעא?
ג) האם יש רק חברותא אחד בשמים או יותר מכך?
ד) האם יש דרך לידע מיהו החברותא שאני ילמוד עמו לעילא (ובעזהי"ת משיח יבוא במהרה ואז שאלה זו אינו נוגע כלל!)
ה) האם נכון הדבר שיש ב' אנשים שהם חבירים לזה אבל הקב"ה אינו רוצה בקשר זו, כגון שמעון ולוי שהחברות ביניהם מוליד השחתה בעולם ויעקב אבינו היה צריך להפרידם זה מזה?
ו) ואם נכון הדבר א"כ כיצד יש להתייחס לזה דהא כל ישראל מאוחדים זה בזה וא"כ האם מצד כללות נשמתם כולם מחוברים ומאוחדים אבל מצד הפרטות שלהם יש קשרים שאינו קשר טוב ואין להתקשר עמהם באתגליט בהאי עלמא? וכגון ב' חבירים שיש להם קשר עמוק אבל לאחר זמן א' מהם יש לו הרהורי עבירה על השני והרבי רוצה להפסיקם זה מזה (ודבר זה מצוי כמעט בכל ישיבה, כך שמעתי ממלמדים ומשגיחים), וא"כ אם יש כזה דבר שיש יהודים שאינו ראוי להם כלל להתחבר עם פלוני על אף שהוא מרגיש משיכה נפשית איליו (או שמרגיש קשר עם נשמתו בעל מודע שלו כיון שבגלגול הקודם היו אוהבים או שהם שני חצאין של נשמה אחת או שיש להם אותו שורש נשמה) א"כ כיצד יכול לידע אם אינו ראוי להתחבר בפועל אם הזולת.
ז) ובמקום שיש לו לפרוש מחבר מטעמים מסוימים (כגון שקשר זו מוליד נסיונות בקדושה או שהוא קשר שלילי של קנאות בלתי מאוזן וחורבן העולם כמו קשר של כגון שמעון ולוי) האם יש לאהוב הזולת עמוק בלבו על אף שהקב"ה אינו רוצה קשר גלוי ביניהם?
ח) וא"כ מה האופן לאהוב זה את זה באהבת ישראל אמיתית אם הקשר זה לזה אינו קשר שה' חפץ בו?
ט) ככל שאני מעמיק בעולם הפנימי ובפרט עכשיו ע"י שאני לומד ספר הכרה עצמית, אני מרגיש מחובר עם נפשי וגם אני רוצה להרגיש מחובר באמת להזולת, קשר אמיתי ולא קשר זמני או קשר חיצוני או קשר התלויה בדבר. לעולם היה לי תכונה זו שאני היה רוצה להרגיש קשר עמוק על כל אחד שאני פוגש (אם לא שהוא אדם גרוע מאד) אבל עכשיו נתחדד מאד תכונה זו בנפשי ע"י לימוד הספר הכרת עצמית. ועכשיו אני מוצא עצמי בעולם מאד חשוך וקר, שכל אדם שקוע בעצמו ואינו רוצה להיות מחובר עם זולת. נראה לי שהבעלי שכל בפרט יש להם יראה ופחד מקשרים עמוקים כזו, הם אינם רוצים חיבור עם זולת! וגם אצל בעלי רגש וחום אני מוצא שיש להם גבול ברמת הקשר עימי. ופשוט לי מלימוד ספרי הרב שכל זה נובע משום שאין לבנ"א הכרה בעולם הפנימי שלהם ואינם מחוברים לעצמם ועל כן אינם מחוברים לאחרים ואינם רוצים זה, ואפי' אם הם רוצים אבל אינם יודעים מהי הדרך להתחבר כראוי עם הזולת באופן בריא ומאוזן. ועכ"פ השאלה הוא, כיצד אני יכול להתמודד עם המציאות הכואבת הזו שכל העולם בסביבתי הם כזרים זו לזו, אני מרגיש שאין מי להתחבר, ונכון שיש לי עולם רחב של לבד ב"ה והאושר של נפשי ונשמתי, אמנם להרגיע הנפש הבהמית שלי שרוצה קשר וחיבור עם הזולת (וגם מצד עצם נשמתי שרוצה חיבור עמוק עם ישראל) איך אני יכול להתמודד עם המציאות הזו? יש רק יחידים כאן שלומדים ספרי הרב...אני מרגיש כ"כ מבודד מזה ומחמת כך אני מעדיף ללמוד לבד או בביתי או בחדר שקט בלי בנ"א וגם קשה לי מאד להיות בין אנשים הן בבהכנ"ס הן בסתם מקומות לציבור, מחמת שקשה לי לחיות בעולם קרה כזו שאין כאן חיבור אמת בעולם בין נפשות, ואיני יכול להתחבר עם שום אחד מחמת שיש מחיצות עליהם שאינו מסכים להתקשר עמי...יש לי הרבה אור רק כשאני לומד ספרי הרב אבל כשאני סוגר הספר ואני צריך להיות בעולם בין בנ"א, העולם הוא ממש עולם חשוך, קר, וזר, שא"א לתאר. ההרגשים כאלה מתחדדים מאד מאד לאחרונה ואם אפשר להרב להסביר לי אם זה נובע ממקום בריא בנפש או ממקום אינו מאוזן, וא"כ מה תיקונו.
תשובה:
א. תמיד נשאר רושם מסוים של חיבור, פעם יותר ופעם פחות.
ב. לפי שורש נשמתם, אם זכו. וזהו בגן עדן העליון, לעומת כך בגן עדן התחתון גם לפי חבורים חיצוניים יותר שנקשרו בעולם הזה וכדו'.
ג. יותר.
ד. כמעט ואי אפשר לאדם מן השורה לדעת זאת.
ה. כן. בחינת כלאיים בנפשות.
ו. נכון. נצרך לבדוק חלקי התועלת מול חלקי הנזק.
ז. כן, אולם פעמים יש זמנית להמעיט בכך, כי הנפש עדיין בלתי מזוככת, ועצם האהבה נתפשט בנפש למקומות לא מדויקים.
ח. קשר נקי מצד שורש הנשמות שהם אחד, ללא התלבשות מדין הפרט.
ט. זה נובע בחלקו ממקום בלתי מאוזן, חוסר איזון בין קשר לבורא ולעצמך, וקשר לזולתך.
הנפש הבהמית שלך תובעת קשר עם בני אדם באופן בלתי מאוזן. ושם שורש הקושי. מלבד כך יש קושי לנשמה שאוהבת את הבריות, כוח זה אינו יוצא לפועל בשלמות. וזהו חלק מגלות השכינה, ויש לקבל צער זה באהבה. ומאידך לזכך הנפש הבהמית ולהגבילה מרצונה לקשר עם בני אדם בלתי מאוזן הרבה.
קטגוריות
