שאלה:
שלום וברכה,
למדתי מעט על דרכו של בעל הסולם שמדברת על הסתלקות התענוג כאשר אין השוואת צורה בין הנברא לבורא,
משמעו של דבר היא שהאדם בא לקבל כל תענוג שהמטרה שלו היא הנאה שאין בה השפעה האדם נשאר עם חלל והעונג הופך לנגע.
בהמשך ללימוד הבנתי שהפיתרון הוא ליצור מצב של צמצום התנגדות ומכאן יש אור חוזר, וכאשר האדם פועל כך הוא בהשוואת צורה ויוכל לקבל את האור.
מצד שני לא הבנתי אם ישנו קשר בין הדרך הזאת לבין התוכן בדע את נשמתך.
ניסיתי רבות כשאר חשתי רצון תענוג(לדוגמה מוזיקה) לא מהרתי להאזין משום שהרצון ההתחלתי שלי הוא אגואיסטי, רצון שרוצה מילוי.
אחרי שהמתנתי מעט אפשרתי לעצמי להאזין אבל רק בתנאי שכוונתי שההנראה היא בשביל לשמח את בורא שרוצה להשפיע,
הרגשתי תענוג שכלל בתוכו אהבת השם אבל לאחר כמה דקות ההנאה הסתלקה והרגשתי ריק בחזרה.
הרצון התמלא למרות החיבור לה' ואיבדתי את נקודת רצון, האם עשיתי דבר שהוא טעות? מדוע חזרתי לאותה נקודת ריקנות,
הרי כוונתי במוחי שהתענוג הוא לא לשם קבלה, אלא חיכיתי עד שקבלתי על מנת להשפיע.
אשמח להארה של כבוד הרב ואולי דוגמה מתקנת לאיך עלי היה לפעול.
תשובה:
"כוונתי במוחי", זה אינו תלוי "בכוונת המח" בלבד, אלא ב"רצון" האמיתי הפנימי!
קטגוריות
