שאלה:
המשך שאלה 17619
שלום כבוד הרב,
1. להבנתי הרצון ביחס להויה הוא גילוי אבל ביחס לעצמו הוא העצם ולא הגילוי ולכן בעולם של רצון (לא ביחס להויה) - האתרוג הוא הוא רצון ,היש הוא הרצון בעוד בעולם של הויה לעולם היש הוא רק מראה וגילוי ונשאר בו רשימו שלא בקע את כולו, כמובן שרצון ביחס להויה הוא גילוי ולכן מצד זה הוא תחתון אבל שמבודדים כל עולם לעצמו נראה על פניו שרק הרצון בוקע את הכל בעוד בהויה נשאר יחס של 2, מה לא מדויק בדבריי?
2. אם הרב אומר שלעולם אנחנו מראה אז בעצם לעולם לא נצא מתפיסת 2 (גילוי והויה) כי אחד מוחלט זה רק הוא האם זה נכון?
3. אם ככה האם זה אומר שעדיין ברצוא יש לנו נגיעה כיביכול בהויתו (אחד המוחלט) והשוב הוא לגילויו וזה מצידו- מצידנו או שלעולם אין לנו נגיעה בהויתו בתור נבראים שמהותם היא רק גילויו
4. האם זה אומר שגם לאחר האלף העשירי נישאר עדיין גם/רק בגילוי?
5. האם אחרי האלף העשירי יהיו שינוים? מה השינוי שיהיה בין לפני לאחרי האלף העשירי?
תודה רבה!
תשובה:
א. נכון. ונסכם את הדברים: אמיתת הויתו, "גילוי ראשון" – אור אין סוף. ויש בו ג' הבחנות. א. היותו גילוי ביחס לכך שהוא מגלה את אמיתת הויתו. וכן מגלה שכל הגילויים אינם אלא מהוית אמיתתו. ב. גילוי "אור א"ס", בכמות ואיכות, כמ"ש במילון ערכים בקבלה – ערך אין סוף. ג. עשר ספירות הכמוסות בא"ס, שהם שורשי ההתפרטות, שורש כל הנבראים. ולפיכך כל הויתינו, הוית הנבראים, אינם אלא כח גילוי, גילוי של אמיתת הויתו. וכל היחס שאמרו רבותינו, ובפרט בתורת חב"ד, שכח הגבול נכלל בבלתי בעל גבול, באחדות נפלאה וכו', כל זה קאי על י"ס הכמוסות במאצילן, והיינו כללות י"ס וענפיהם, באור א"ס. אולם אין לנו יחס ליחס כיצד י"ס, וכיצד אור א"ס, יש לו הגדרה של יחסות ביחס לאמיתת הויתו. אולם זה ידעינן שגילוי אור א"ס, הוא מאמיתת הויתו, אולם אין ליחס יחס של חיבור ויבטול וכד' בינם, אלא אך ורק שזהו גילוי מאמיתת הויתו. כי מצידו אי אפשר לנו לומר כלום זולת עצם כך שידעינן שהוא קיים, "הוית אמיתתו", ושהויתינו אינו אלא גילויו ותו לא. וכל הגדרת חיבור וביטול וכד' הוא מכאן ואילך. ולכך זהו יחס של שנים. הוית אמיתתו – וגילויו. ואנחנו חלקי הגילוי, ולכך אנחנו שניים. אמיתת הויתו – אחד. אנחנו הנבראים גילויו – שניים. וגילוי זה עצמו נחלק לה' גילויים, כמ"ש הלשם. א. אור א"ס. ב. צמצום וקו. ג. א"ק. ד. אצילות. ה. בי"ע. וכל זה בכללות ובפרטות חוזר ונחלק חלילה.
ב. נכון. אולם אנו כמראה שמתגלה בנו האחד. אולם עצם הגילוי הוא כבר שני. והבן שאנו הנבראים לא רק מגלים את הוית אמיתתו, אלא כל הויתינו אינו אלא הויה של גילוי.
ג. כהצד השני, ולעולם כל הויתינו אינו אלא גליוי.
ד. עד האלף העשירי אף המגלים שנים בתוך עצמם, ושורש י"ס הכמוסות במאצילן. והיינו שיש ב' בחינות, אור א"ס וי' ספירות. ומתפשט לתתא צמצום וקו, אור וכלי וכו'. אולם באלף העשירי המגלים הם אחד, אולם הם עדיין בתפיסת שנים, כנ"ל אותיות א-ב-ג. כי עצם כח הגילוי הוא שני, כנ"ל. מה יהיה אחר אלף העשירי, לא ידעינן כלל. וזהו דלא כהלשם, שעד אלף העשירי זהו עלייה בתוך גופא דא"ק, ומכאן ואילך עלייה באח"פ וכו'.
קטגוריות
