שאלה:
תשובת הרב בענין השובבי"ם נלמדה אצלנו בכובד ראש. הרב נגע בשש נקודות: [בחלק הפנימי -]
א. תשובה “מעומקא דלבא”,
ב. תיקון המחשבות, סור מרע,
ג. זיכוך ועידון המחשבה. [בחלק החיצוני -]
ד. תשובה בפועל כפי גדרי הדין,
ה. זיכוך הגוף, מ”חמימות” שלא בהיתר,
ו. זיכוך כח “התענוג” שבנפש, שנתענג מדבר אסור.
ולגבי הצום הרב ביאר, שהצום הוא החלשת הגוף וזיכוך החומר בכלל, וזיכוך החום בפרט. אך סיים שא"א לתת כללים בזה - כמה לצום, למי ומתי - ונצרך שיקול דעת דקדושה בכל מקרה ומקרה לגופו.
ומעתה, עוד זאת נבקש במחילה, א. אם הרב יוכל להרחיב אך במעט בכל אחת מהנקודות הנ"ל, באופן שנוכל להשיג את המכוון לפי ערכנו, ב. אברך שגמר בדעתו לצום כפי מה ששיער בעצמו שצריך לכך, האם עליו לעשות דבר מה נוסף, והאם כדאי לו לעשות גם פדיון תעניות אם אין בכוונתו להתפלל עם המכוונים, ואם כן, מהו הסכום הראוי לפדיון? תודה לכבוד הרב שליט"א שמאיר את עינינו, ואף גם זאת יורה נא לנו דרך תשוב"ה, ושכמ"ה.
תשובה:
א. כל אחד לגעת במקום העמוק ביותר שמכיר בתוך עצמו, וזהו "תשובה סגי".
ב. כל פעם שעולה ח"ו מחשבה אסורה להסיח דעת לענין אחר, ובעיקר ת"ת, כמ"ש הרמב"ם שיפנה לבו לחכמה.
ג. להתרגל לחשוב רק יותר בעסק התוה"ק ובהתבוננות בהשגחת ה', ובכל ענין לפי ערכו.
ד. נא ללמוד רמב"ם הלכות תשובה, ונושאי כלים.
ה. נצרך השקטת ההתלהטות בכללות לחיבור לעוה"ז, ולתאוה זו בפרט. וזה בפועל ע"י אי מילוי תאוותו כרצונו. ובפנימיות חיבור לכח השכלה שמקרר את האש המתלהטת.
ו. נצרך לצמצם בתענוגי העוה"ז לפי ערכו, ומכנגד להתענג על ה' ותורתו!
הענין קס"א פרוטות כנודע.
קטגוריות
